"בטח", אמרתי.

הפרקים הקודמים של איך כמעט הפכתי למקצוען פוקר:
פרק 1:משחק חי, אנשים מתים
פרק 2: מקצוען בתקציב אפס
פרק 3: הכבשים רבות על שקל
פרק 4: פרנסה סולידית מהקלף
פרק 5: עליית מדרגה
פרק 6: בעיות בכספומט 

שיחקתי עם האלפייה הזאת בדיוק שני סיבובים לפני שנאלצתי לדחוף את הכל בפנים. היה לי אס מלכה ופגעתי באס, מול אחד הכבשים הידועים שנכנס עם אס-שבע ופגע עלי בזוגות. הוא הסכים לעסקה, פתחנו שלוש פעמים והוא לקח את שלושתם. זה היה סך הכל הגיוני. לחצתי לראובן את היד, אמרתי לו שנדבר מחר ואמרתי שלום גם לכל השאר. כשיצאתי החוצה צחקתי, ולא יכולתי להפסיק לצחוק עד שהגעתי הביתה. אפילו בשיא השפל ידעתי להעריך את חוש האירוניה של הגורל, איך תוך יום אחד הפכתי מאלכימאי כל יכול לאדם שצריך לגייס את כל כישוריו המניפולטיביים כדי לגרד לעצמו את ארוחת הבוקר של יום המחר.

ראובן מבקש טובה

למחרת בצהריים קיבלתי טלפון מראובן. "אני צריך שתעשה בשבילי איזה סידור".

לא התחשק לי לעשות שום סידור בשביל ראובן, למעשה שכבתי במיטה ולא מצאתי את הכוח אפילו בשביל להתקשר לבנק ולבקש שיגדילו לי את המסגרת, אבל לא הייתי בעמדה שיכולתי לסרב לו סתם ככה. "איזה סידור?" שאלתי.

"תלך להפגש עם איזה בנאדם שיש לו הצעה עסקית בשבילי, אם תצליח לקדם את העניינים אנחנו מסודרים".

"משהו לא חוקי?"

"לא, מה קרה לך, זה קשור לפוקר…"

"בסדר", אמרתי, למרות שהיה לי די ברור ששום דבר טוב לא יכול לצאת מאיזו "עסקה" עם איזה "בנאדם".

המפגש עם צחי

לקחתי ממנו את הטלפון של הבנאדם והבטחתי שאעדכן אותו בהמשך. עשיתי את הטלפון הזה רק אחרי יומיים, להפתעתי לבנאדם לא היה מושג מי זה ראובן ומה לעזאזל אני רוצה מחייו.

"אבל הוא אמר שאתה הצעת לו… זה בקשר לפוקר…"

"אה, ראובן של הטקסס… אז למה לא אמרת?"

הבנאדם, שבסופו של דבר התברר כצחי, נתן לי כתובת באזור התעשייה של מפרץ חיפה, הבנתי שזה בקשר לאיזה מקום שהתפנה. או קיי, כנראה שראובן רוצה לגדול, אבל מה אני קשור לכל זה. הגעתי לשם ופגשתי את צחי, סתם איזה טיפוס עם אופי לא מוגדר. בהקשר לתחום עיסוקו אפשר אולי להכתיר אותו כדג רקק. "בוא נחכה פה כמה דקות", הוא אמר, "תיכף צריך להגיע הבנאדם".

עוד בנאדם, חשבתי.