כללי

התשתית האנושית – הפתרון לרוב בעיות התחבורה שלנו

"תקציב התחבורה הציבורית הגדול ביותר אי פעם", הכריזה אתמול שרת התחבורה מרב מיכאלי. "שיתמקד בהולכות והולכי הרגל, באופניים, ובהרבה הרבה יותר תחבורה ציבורית… אחרי שנים שבהן התחבורה שלנו הופקרה וסדרי העדיפויות היו שגויים".

אני אוהבת את מרב מיכאלי, מאוד. ואני חושבת שזה נפלא מה שהיא עושה במשרד שקיבלה תחת אחריותה. אני גם מאמינה שסוף סוף הנושא יטופל על הצד הטוב ביותר ונראה תוצאות אמיתיות בשטח. אבל בכנות? שום מהפכה, שום תקציב ענק, אף תשתית מושקעת ומקיפה, לא יצליחו לפתור עד הסוף את הכאוס שמתחולל אצלנו על הכבישים, המדרכות ושבילי האופניים.

מה כן? שמחה ששאלתם.

פשוט אל תהיו חארות

אני רוכבת הרבה על אופניים. גם.
וגם נוהגת ברכב.
וגם הולכת רגל, מן הסתם.
ולפעמים נדמה שיש בין שלושת העמים האלה, מלחמה. בחיי.

אז אולי בגלל שאני שלושתם, כל פעם בצד אחר, אני מבינה שלכעוס ולריב – למי מגיע יותר, מי צריך לעוף מאיפה, איפה נוסיף עוד שביל או גבול או מחסום, זה פשוט לא הפתרון.
מה כן הפתרון? שפשוט נפסיק להתנהג כמו חרא זה לזה, לזו. ונלמד לחלוק את המרחב שיש.

תבינו, התשתיות לעולם לא יספיקו לכולם – לכל סוגי הרוכבים, הנוהגים והצועדים. אי אפשר לייצר דיפרנציאציה מוחלטת. הרי גם אם ירשתו את כל המדינה בשבילי אופניים מעולים, אז מה עם החשמליים? הם פה או שם? ומה דין בימבה של ילדה קטנה? או אבא עם עגלה? באותו שביל עם הקורקינט הדוהר? וקשישים? או נכים? רצים, רוכבי רולרבליידס? לכל אחד נבנה שביל משלו? קשת אינסופית של שבילים? וכל פעם שיומצא איזה כלי חדש נדרוש שיסללו לו דרך משלו?

או שאולי, הצעה, פשוט נתנהג כמו בני אדם. ונבין שצריך להסתדר. ושממש אפשר

רוכבים באופניים על מדרכה? סבבה. במקרים מסוימים זו האפשרות היחידה, והנכונה לדעתי. אבל אם לפניכם צועדים אנשים, אז תרגיעו.
האטו. מאוד. בקשו סליחה, תגידו תודה כשנותנים לכם לעבור. זה נחמד, נסו . במקרה שממש חייבים אפשר פעמון, אבל בקטנה, לא בקטע של עופו לי מפה, אלא יותר בווייב של סליחה, אהמ אהמ. זכרו שאתם אורחים על המדרכה.

הולכים ברגל ומאחוריכם רוכב או רוכבת? זוזו שניה ותנו לעבור. היו מודעים לסביבה שלכם ותהיו נחמדים.
נוהגים במכונית ואופניים לפניכם? גם פה – תרגיעו. סעו כמה מטרים לאט יותר, לא יקרה שום דבר. עד שהרוכב או הרוכבת ימצאו את המקום לזוז שניה ולתת לכם לעבור. רוכבים ומעכבים תנועה? היו מודעים לזה והתחשבו.
הבנתם את הרעיון.

אז אני הכי מריעה ומרימה לשרה מיכאלי. היא באמת נכנסה לעניינים במלוא הקיטור ונראה שהיא עובדת יפה. אבל אולי בכל זאת לא נחכה…? התשתיות לעולם לא יצליחו להשיג את ההתפתחות ואת הריבוי הטבעי של המשתמשים בדרכים, מצטיינת ככל שתהיה השרה, אבל אולי אנחנו, יכולים לנסות, להשתמש בהן קצת אחרת. נשמע לי ממש פשוט ואפשרי.

או שנמשיך להתעצבן שאין מספיק תשתיות מותאמות לכולם. ניוז פלאש: אף פעם לא יהיו.

 

 

שתף את הכתבה ב:

צרו איתנו קשר בנוגע לכתבה:

    נגישות