מדיה

תקשורת לא מחוסנת

תמונת שער חיסוני קורונה

חיסוני הקורונה בדרך, ואוטוטו אצל כולנו. המשלוח הראשון של חברת פייזר נחת הבוקר (רביעי) בישראל. אמצעי התקשורת, המרגישים תמיד צורך לשמור על סימטריה בשם הצורך התמידי "להציג את שני הצדדים", דרכו, אולי בלי כוונה אך ברגל גסה, על העובדות עד כדי סיכון בריאות הציבור.

ביממה האחרונה הגיעו מבזקים והודעות 'פוש' מכמה כלי תקשורת, שמיהרו לדווח על אחד מהנתונים שהגיעו מסוכנות הידיעות רויטרס שסיפרה על תהליך אישור החיסון של פייזר. לפי המבזקים שלהלן, 2 אנשים מתו לאחר שקיבלו את החיסון בניסוי. העובדות נכונות. המסגור הפך אותן למשהו שהוא מעבר לפייק ניוז.

המבזק של וויינט

מבזק של וואלה

הידיעות עצמן, אחרי שנכנסים לאתר, אמנם הכילו את המידע המלא – מדובר בשניים מתוך עשרות אלפים, ובקבוצת הביקורת שקיבלה את חיסון הדמה (פלצבו) מתו ארבעה אנשים ולא שניים. אבל כמה אנשים כבר נכנסים לקרוא מעבר לפוש או למבזק? סביר להניח שעבור רוב האנשים שנתקלו בפושים של שני האתרים מהנפוצים בישראל, חיסון הקורונה זה משהו אוי אוי אוי מסוכן. מזל שלא כתבו שהוא מוביל לאוטיזם. במלים אחרות, לצורך ייצור טראפיק או כתוצאה מסתם רשלנות, ייתכן שהמבזקים הללו ייצרו תודעה כוזבת, 'באז' מזיק ופאניקה חסרת הצדקה מדעית.

"במחקרים קליניים אנשים מתים, מכל מיני סיבות", אומר א', ביוכימאי וד"ר לביולוגיה, לאחר שבחן את הפרסומים. "אנשים מתים כל הזמן. ודאי בקבוצה מאוד גדולה של אנשים, יש סיכוי שמישהו ימות. 2 אנשים מתוך 38 אלף זה אחוז אפסי, חסר משמעות".

"מה שצריך לבדוק", הוסיף א', "זה האם מתו יותר אנשים בקבוצת הניסוי מאשר בקבוצת הביקורת והם יש קשר בין המוות להתערבות שבוצעה. מה שעולה מן המסמכים של ה FDA זה קודם כל שלא, לא מתו יותר אנשים בניסוי, להיפך, וגם – שלא נמצא קשר בין המוות להתערבות שבוצעה באנשים. וגם, מה זה 'מתו אחרי'? כמה אחרי? זה חשוב. אי אפשר לשלוף מספרים בלי להבין את הקשר שלהם".

ואם אנו מדברים על פרובוקציות עיתונאיות המיועדות לעצבן ולמשוך הקלקות של קוראים כעוסים או נוחים לפחד, השבוע פרסם "הארץ" טור דעה של ד"ר אפרת שור, רופאת ילדים, שהסבירה מדוע לא תחסן את ילדיה. לכאורה, חשש הראוי לדיון ציבורי. למעשה, האמירה של הכותבת שלא תחסן את ילדיה, ושבתור רופאת ילדים המלצתה היא לא לחסן ילדים, היא חסרת משמעות. למה? כי חיסוני הקורונה אינם מיועדים כלל לילדים.

הרופאה טוענת שאינה מכירה נתונים על הניסויים שנעשו בילדים. ובכן, היא צודקת, אין בנמצא נתונים כאלה. מהסיבה הפשוטה שלא נעשו ניסויים בילדים (מתחת גיל 12), מכיוון אין שום כוונה, כאמור, לחסן ילדים בשלב זה.

"אני לא מוכנה להמליץ לשום הורה בעולם לדקור את הילד/ה שלו ולהכניס לו/ה חומר שלא באמת נוסה על ילדים כמו שצריך ולכמה זמן שצריך", כותבת ד"ר שור. בצדק, אבל הזעקה הזו היא כמו אותה מדבקה מגוחכת על אקונומיקה שהיא "כשרה לפסח" או שמן זית ש"אינו מכיל כולסטרול". נכון אבל מיותר. ובמקרה הזה גם גורם נזק.

על כך נוסיף טעויות עובדתיות כמו, למשל, הטענה שאף ילד בישראל לא אושפז בגלל נגיף קורונה. לפי הנתונים של בית החולים סורוקה בבאר שבע לפחות 30 ילדים אושפזו בטיפול נמרץ (קטע זה נערך והוסר מהטור המקורי באתר האינטרנט).

עוד טענה ד"ר שור כי ארגון ה FDA האמריקני ומשרד הבריאות הישראלי "מוכנים לחרוג מהכללים המקובלים של רגולציה, ולאשר כיווץ מרשים של זמן הניסוי, ומתן חיסון מזורז לכולם".

"ב FDA יש מסלול רגולטורי מהיר שניתן למצבים בעדיפות גבוהה" מסביר א', "ואכן – כל המשאבים הופנו לפיתוח החיסון. אף אחד לא חשב שבאמת ניתן לפתח חיסון תוך שנה אבל מה שקרה הוא שהחברות קידמו דברים במקביל כדי לחסוך זמן. תוך כדי הניסויים הקליניים כבר עבדו על ייצור החומר שאפשר יהיה להשתמש בו, ובמקביל כבר קיימו אינטראקציה עם הרשות הרגולטורית, והרשות מצידה נתנה לתהליך עדיפות על פני כל דבר אחר. לא חסכו שלבים", מדגיש א', "אלא פשוט תיעדפו אותם בתור, גם בפרסומים המדעיים שעברו ביקורת עמיתים הכל קרה מהר. כולם תיעדפו את הנושא והתוצאה היא קצב מסחרר".

העובדה שהתקשורת מתאמצת לתת סיקור שיהיה או לפחות ייראה כמאוזן, נזהרת מלהפוך לשופר ומקפידה לתת במה לקולות מגוונים היא מבורכת וראויה, אך לא בכל מחיר. לא תמיד יש "צד שני" ואם כבר מתעקשים להציג אותו, מן הראוי להקפיד על הצגת נתונים אחראית.

שתף את הכתבה ב:

צרו איתנו קשר בנוגע לכתבה:

    נגישות