בשנה שעברה, הגישה החשבת הכללית במשרד האוצר לשעבר, מיכל עבאדי-בויאנג'ו. שהעידה בפרשת הצוללות תלונה נגד קופולוביץ בגין הטרדתה לאחר שזה נטען התחזה לאיש מוסד ושאל אותה שאלות בנושא. בעקבות התלונה פשטו שוטרים על ביתו של קופולוביץ' ועצרו אותו ואת בת זוגו וביצעו חיפוש בדירה. במהלך החיפוש הוחרמו מחשבים, מכשירי טלפון ניידים, עשרות דיסק און קי, מסמכים ומכשיר מעקב.

לאחר שהשופטת עינת רון דחתה את בקשתו שיוחזר לו החומר בשל חיסיון עיתונאי, הגיש קופולביץ' ערעור למחוזי שם טען בין השאר כי 99% מהחומר שנתפס אינו קשור כלל ועיקר לחשדות הנטענים כלפיו וכי חשיפת המשטרה לחומר  גם במסגרת 'מתווה' כלשהו שהוצג לבית המשפט ואינו חשוף לקופולוביץ יהיה בה כדי לפגוע פגיעה אנושה בחיסיון החומר העיתונאי שבידיו, במקורותיו וביכולתו להמשיך לעבוד כעיתונאי עצמאי.

כאמור השופט דרויאן קיבל בחלקו הגדול את בערעור ואסר על המשטרה, לחדור לחומרי המחשב שלו "ההעדפה המוחלטת של הערכים המשוקעים בחיסיון העיתונאי, על-פני הערכים שמשרתת החקירה הפלילית, איננה שכיחה. נסיבות אחרות היו מובילות, קרוב לוודאי, למסקנות אחרות. פסקי-דין והחלטות קודמות בנושא זה ודומיו, לא ביקשו לקבוע כללי-פעולה שניתן ליישמם על כלל המקרים או רובם, אלא להציב תמרורי אזהרה וכיוון . קל וחומר, שגם החלטה זו נעוצה בנסיבות קונקרטיות ותואמת להן בלבד".

באשר למכשיר ה'טרקר' (עיקוב) שנתפס אצלו, קבע השופט דרויאן שהוא שונה מעניינם של יתר התפוסים, שכן הוא אינו מכיל מידע המצביע על זהותם של מקורות עיתונאיים ולכן איננו יכול להיות נושא לחיסיון עיתונאי. בנוסף, לא בא זכרו של מכשיר זה בהודעת הערר.

"העורר טען, כי המידע במכשיר יכול לשמש לשחזור והתחקות תנועותיו שלו ובכך להביא לחשיפת מקורות, אך עניין זה רחוק למדי מן הדעת, לא בוסס כהלכה מעבר לטענה כללית, ואין להתחשב ב", כתב השופט והוסיף: "העורר טען  שתפיסת המכשיר התאפשרה ונעשתה כתוצאה מפעולות פסולות של המשטרה, במסגרת חקירה שכל-כולה נגועה באי-חוקיות, וכשלא נעברה כל עבירה. לא מדובר אפוא בטענה לחיסיון מקורות שהופר, אלא בטענה לפסול בחקירה. אפנה לדברים שהובאו לעיל בעניין אוריך וההפניות הנוספות בפרק "הזכות לערור", ואומר שמעיון בחומר לא מתגלה פסול, ודאי שלא ברור ומהותי, היכול להצדיק התערבות שיפוטית ופסילת ראיות כבר בשלב החקירה".