על פי התביעה במקרה הראשון במהלך טיול רגלי של התובעת בשכונה בה היא מתגוררת בנהריה וזאת יחד עם הכלב המשפחתי מסוג פומרניין קשור ברצועה, וכשהיא נושאת את בנה התינוק מקדימה בתוך מנשא, כלבה של הנתבעת – כלב חום גדול (העונה לשם "סימבה") קפץ עליה מאחור, נעץ את ציפורניו במנשא בגבה בה היה בנה התינוק, נשך את כלבה של התובעת וזרק אותו על הרצפה. לטענתה, אירוע זה הותיר אותה חסרת אונים מפוחדת, בוכה וזועקת לעזרה. האירוע התרחש לטענתה בנסיבות של תקיפה בהפתעה וללא כל סיבה, כאשר כלב הנתבעת הגיעה מאחור.  בהמשך נסע בן הזוג לביתה של הנאשמת על מנת לשוחח עימה וצלצל בפעמון ביתה של הנאשמת. או אז, יצאו שני כלבים  משער הבית שהיה פתוח, כאשר כלב אחד  תפס במכנסו של המתלונן וכלב שני קפץ על המתלונן ונשך אותו במרפק יד ימין וגרם לו לשריטות עמוקות ומדממות.

התובעים טוענים, כי הנתבעת, כבעלת הכלבים התוקפים, נטלה אחריות על מעשי כלביה וחתמה על הסדר מותנה במשטרה, במסגרתו הודתה בעובדות המהוות עבירה של אי נקיטת צעדי זהירות בחיה, לפי סעיף 338(א)(6) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. כנגד הודאתה בעובדות והתחייבותה לקיום תנאי ההסדר (תשלום לאוצר המדינה בסך 500 ₪, פיצוי לתובעים בסך 2,000 ₪ והתחייבות להימנע מביצוע

הנתבעת טוענת, כי בפועל מדובר היה בריב בין כלבים, אשר הוסב והורחב לטענה בדבר נזק נפשי לתובעת. לטענתה, אף אחד מהתובעים וגם לא העד היחידי שהוזמן, לא העידו כי ראו את מקום יציאתו או כניסתו של הכלב מחצרה של הנתבעת, גם לא לאחר שהעד צ'רבניקה הבריח את הכלב לפי עדותו. הנתבעת הדגישה כי לא נערך כל מסדר זיהוי לכלב, והתמונה שהוצגה במחטף לדיון לא יכולה לשמש או להחליף מסדר זיהוי של הכלב, שכן ישנן הנחיות ברורות לקיום מסדר זיהוי בתמונות, הגם אם מדובר במסדר זיהוי לכלבים וכאשר חתמה על ההסדר מותנה היא לא ידעה עברית ולא ידעה על מה היא חותמת.

השופט שלא קיבל את טענת הנתבעת ציין כי הוא לא סבור שהנתבעת תיקח סתם כך עליה אחריות ותסכים לחתום על הסדר מותנה שכלבה החום סימבה נשך את כלב התובעת או התנפל על התובעת כאשר היא טוענת כעת כי היתה טעות בזיהוי וכלבה לא תקף כלל את התובעת. "מצד אחד נטענו טענות הגנה מובהקות על ידי הנתבעת של התגרות בכלב מצד התובעת ואף טענה משפטית שנדחית על ידי כי החתימה של הנתבעת על הסדר המותנה מהווה "מעשה בית דין" דבר המונע מהתובעת לתבוע את נזקיה, ומצד שני נטען כי אין המדובר כלל בכלבה של הנתבעת. אלה בפירוש טענות עובדתיות סותרות שאין לאפשר ולהעלותן ויש לראות בכך גם משום "הרחבת חזית אסורה" כפי שנטען בצדק על ידי התובעת בסיכומיה".