דעות | פרשנות

הטור הזה הוא כבר העשירי במניין הטורים של צבי בכסית – ועדיין אין לנו שמץ של מושג מי זה. שוקלים להפסיק לשלם במעטפות שמוטמנות בין החמוצים בשווארמה של יקוב

תחנה צבאית במדינה דמוקרטית, היתרון שהשירות בה מעניק לבוגריה על פני אחרים – הכל נכון. אבל הנה טור של צעיר, שי ישראל, שעבר לאחרונה את כל המיונים לגל"צ – ותוהה האם באמת צריך לסגור אותה

קורונה, מערכות בחירות ומלחמה? צבי שלנו מנסה להעביר הפעם מסר של רוגע וסלחנות. וגם: שירין פלאח סעב על מיזם הארץ 21 ואריאל קלצ'קין עם טיפים לפודקאסט טוב ואישי

צבי שלנו היטיב לתאר את המכות האמיתיות של הרשת החברתית שבנתה אותו. וגם: העיתון שהקימה מאשה אברבוך בכיתה ג' ועקיפת הצנזורה שהוטלה עליה בעיתון תנועת הנוער, ומיכל אהרוני עם ארבע עצות ברזל לכתיבת מחזה

הורוביץ שמכיר את התקשורת מקרוב מבקש – שוב – לעגן בפקודת הראיות את החיסיון העיתונאי. יוזמה מבורכת ללא ספק, אלא שההצעה מעניקה לבתי המשפט סמכויות נרחבות להורות לעיתונאי לחשוף את מקורותיו ולמעשה מרוקנת מתוכן את החיסיון שהיא מעוניינת להגן עליו

בלי בומים ובלי אזעקות – צבי שלנו מתקשה כעת להירדם כשבחוץ שקט פתאום. אולי השיר המצורף יצליח להרגיע אותו. וגם: הטיפ שקיבל עמיר שינקמן כשהיה עורך מתחיל בספורט ידיעות כדי להימנע מ"מוקשים" – ושכולנו צריכים לאמץ

מיליארדים התגלגלו על תחזוק חוסר הביטחון של נשים בגופן. כעת החברה מבינה יותר ויותר את הנזק שבמהות המסרים על רזון ויופי אחיד בהתאם לסטנדרט המערבי, ועדיין נדיר לראות אשה שמנה בפרסום או במדיה. אז אולי נשים סוף ל-FAT-שיימינג?

חשבתם שמערכת התעמולה של בלפור שולטת רק במדיה החברתית? זה כלום לעומת איך שהיא משכילה לנצל את המרדף העיוור של הערוצים אחרי הריטינג. אין כאן שום תיק אלפים חדש, הפעם התקשורת מתהפכת על הגב ומכשכשת בזנב באופן אוטונומי לגמרי, גם כשצווארה הוא הראשון המוגש למאכלת

הבן של יוחנן חיות מבני ברק הגיע לנטפליקס וזו כנראה הזדמנות לחזור לסיפור שכבר סופר וליהנות מהמתנה שלא מפסיקה לתת

יו"ר הרשות השניה קראה לחברות החדשות "להמנע מפגיעה ברגשות הציבור", בין היתר בשל תלונות שהתקבלו על הסיקור הנרחב של הלינץ' היהודי באזרח ערבי בבת ים. אבל מעשי לינץ' יהודי הם האיש שנשך כלב, וככאלה הם ראויים לסיקור נרחב, גם אם הוא לא נעים

ההצלחה של השקת העונה אתמול היא לא פחות ממדהימה, כנראה שלצופים נמאס ממתמודדים צווחים ומעדיפים אותם מחייכים, שותקים ומרוכזים בצעדים. הכל היה כמעט מושלם, חוץ מהמנחה