גל אוחובסקי
נתחיל מהסוף: פרשת גל אוחובסקי, שמטלטלת את הקהילה הגאה מאז הפרסום אמש במהדורת החדשות של כאן 11, עשויה להוביל לגל של תלונות נגד אנשים מפורסמים ולא מפורסמים בקהילה הלהט"בית בגין "התנהגות מינית לא ראויה". רבים סבורים כי הגיע הזמן להעלות את הנושא הזה, וזה לגיטימי, אבל קודם כל צריך להבין משהו מרכזי על תרבות חיי המין ההומוסקסואלים, שהרבה מאוד הטרוסקסואלים לא יודעים או לא מבינים: סקס הרבה יותר זמין וקל להשגה בין גברים – אם זה דרך אפליקציות כגריינדר ואטרף ואם זה במסיבות פרועות, בסאונות, בחופי נודיסטים ובארים של הקהילה. סקס של גייז הוא הרבה יותר קינקי, נועז ומלא פטישים (FETISH) והגשמת פנטזיות ביחס לסצינת הסקס המקובלת אצל מרבית ההטרוסקסואלים. המיינסטרים של הגייז הוא השוליים של הסטרייטים.
בעוד יש מקרים ברורים של אונס ופגיעות מיניות מכוונות מצד חלאות אדם, הרוב העצום של יחסי המין בין הגברים נעים בתחום האפור, ואני כותב את הדברים האלה מניסיון של מעל 20 שנה. אף הוטרדתי והותקפתי מינית בעברי כמו המון גברים הומואים ולא הומואים ברחבי העולם.
הנה שלוש נקודות שאולי יעזרו לכם לחשוב על כל פרשת אוחובסקי מעט אחרת מאשר הדעה האוטומטית והכביכול "נכונה":
1. תרבות מינית שכוללת הרבה מאוד קינקיות, סטיות שונות ומשונות, לרבות סאדו-מאזו שמערב שליטה, קשירות, השפלות, אלימות מובנית כחלק מהסקס עצמו וכאב שהוא הנאה:
גם מבלי להיכנס לעומק לניתוח פסיכולוגי עמוק על אנשים שנמצאים בעמדות ניהול ושליטה בקריירה היומיומית שלהם כמנהלים קשוחים ואז בלילה פורקים כל עול ומוכנים שמישהו ישלוט בהם לחלוטין ויבצע בהם את זממו, צריך להבין שיש כאן תחום אפור נרחב מאוד. פרטנר למין יכול לבקש שיכו אותו, יתעללו בו, יכאיבו לו וכעבור יום-יומיים/חודש-חודשיים/שנה-שנתיים/עשור-שניים לשנות פרספקטיבה להתהפך ולטעון כי נהגו בו באלימות וכי הוא חווה לתחושתו אונס וניצול מיני.
דבר אחד ברור – השיח הטהרני והצדקני באתרים ובאולפנים מנותק מהמציאות. הניסיון להתייחס למין כאילו זה מקביל לרכישת מוצר בסופרמרקט שיש עליו מחיר ואו שתשלם עליו או שתגנוב אותו בלי לשלם, הוא פשוט תלוש מהמציאות בה הקווים יותר מטושטשים. בפועל, כל הדיון במיניות של גייז בתקשורת הממסדית נגוע בטונות של צביעות, קנאה ושמחה לאיד.
2. יש הבדל מהותי וחשוב בין עברייני מין חלאות שצדים נערים ומתכננים מראש אונס ומעשים נוראיים – ויש הרבה כאלה, לבין חוסר נעימות ומחלוקות במהלך סקס שנעשה בהסכמה.
נכון, כמו בסקס הטרוסקסואלי, כאשר הצד הפאסיבי אומר 'לא', 'תפסיק', 'לא נעים לי ואני לא רוצה יותר', הצד השני צריך להסכים ולהפסיק את האקט המיני. זה הדבר הנכון והיחידי לעשות באותה נקודה. אבל מה לעשות – בעת הסקס היצרי קורה שאנשים באופן לא מודע עושים פעולה של חלקיק שניה שהם בעצמם יתחרטו עליה לאחר מכן. רובם יבקשו סליחה ויגידו 'זה לא אני'.
במציאות זה גם עניין של מינונים – אם אחרי שניה של טעות ונהיגה באגרסיביות יתר, הגבר האקטיבי לוקח צעד אחורה ומתנצל זה משהו אחד. לעומת זאת, אם הוא בכל זאת הוא ממשיך לטחון את הפרטנר ממושכות בניגוד לתחינותיו המפורשות, זה כבר הרבה יותר חמור.
3. כל מקרה לגופו – כשמדובר באנשים מפורסמים בעלי כוח ומעמד שיש להם מה להפסיד, הם מראש נמצאים בנחיתות ביחסי מין כי הפרטנר למין יכול אחר כך לרכל ולספר וגם להתלונן והם יאכלו את כל החרא. במיוחד מאז עידן ה-METOO, כאשר חזקת החפות מתה וכל תלונה הופכת את הנאשם לפושע בין רגע.
על התקשורת לבדוק את שני הצדדים ולדעת לשאול שאלות אמיצות, למשל: האם מי שמציג עצמו כקורבן הוא באמת כזה או שהוא מתלונן סדרתי שמחפש קורבנות והפלת אנשים בדרך מפוקפקת? האם אדם שהיה מעורב בהמון יחסי מין בחייו וזוכה לתלונה או שתיים על מקרים של התנהגות לא הולמת הופך אוטומטית למפלצת אדם, באותו מעמד של אנסים מטונפים ומחליאים?
אני מתאר לעצמי שהרבה קוראים חושבים על כך מזווית פמיניסטית הטרוסקסואלית, אבל בין גברים התחום האפור גדול עוד יותר ועולות לא פחות שאלות ותהיות. צריך לזכור שעבירות מיניות זה ממש לא הנושא הבעייתי היחיד שצריך לסקר ולהתמקד בו. גם תרבות הסמים הקשים הפרועה שגבתה קורבנות צעירים ראויה לתשומת לב תקשורתית.
בכל מקרה, אוחובסקי שבעצמו עשה בעבר אאוטינג לאנשים ותמך בתנועת המי-טו, מוצא את עצמו בצד השני של המתרס. צחוק הגורל ואולי עצב הגורל. זוהי המציאות בעידן שלנו, אך מומלץ תמיד לזכור כי יש בה הרבה מדרגים שבין גיבור תרבות לפושע מין מתועב.
