קבוצות הוואטסאפ "מי ערה", הן קבוצות שקטות ולא פעילות. עד שמישהי צריכה אותן. זו יכולה להיות נערה שחוזרת מבילוי ומרגישה שמישהו עוקב אחריה, או אישה שאוטו מאט לידה בהליכתה, שמישהו צועק לעברה ולא מרפה, או כל מצב בו אישה נמצאת במצוקה, בכל שעה. לפעמים זה רק להיות איתה בטלפון עד שתגיע הביתה. בקבוצות האלה חברות רק נשים, וכותבים בהן רק בעת הצורך. מי שערה ויכולה לעזור כותבת "אני". ועוברים לפרטי, ל"מה את צריכה?"

ככה פשוט.

מיזם מי ערה תופס תאוצה בשנה האחרונה וכיום פועלות ברחבי הארץ מאות קבוצות כאלה.

מי שהגתה את הרעיון לראשונה היא גל פרבמן, סטודנטית בת 23 מגבעת שמואל, שהבינה את הצורך בקבוצה שכזו, מיד לאחר אירועי האונס המזעזע בקיץ האחרון באילת. פרבמן, עובדת כרכזת ההדרכה של תנועת הנוער 'קרית אלון' בעירה, ויחד עם החניכים והחניכות שלה פתחה את הקבוצה הראשונה. היוזמה ופרסומה הראשוני עוררו השראה בקרב נשים רבות שפתחו קבוצות דומות ברחבי הארץ. אחת מהן היא מורן פיטוסי, פעילה חברתית בת 30 מדימונה ואמא לשני בנים, שהפכה את הקונספט למיזם חברתי של ממש, עם קבוצת פייסבוק שמרכזת את הפעילות ומונה אלפי חברות.

"אני מוכרת בעיר כאחת שעוזרת ומקימה מיזמים", מספרת פיטוסי. "פנה אלי מישהו וסיפר לי על מיזם שנקרא 'מישהי ערה', שנותן ביטחון לנשים ונערות במצוקה, אלימות במשפחה וכו' ושאל אם אני רוצה לקחת חלק. כמובן עניתי בחיוב, הקמנו קבוצה בדימונה שתפסה תאוצה ומשם, זה התרחב לארצי".

פיטוסי מנהלת בעצמה יותר מ- 100 קבוצות שפתחה ברחבי הארץ. "בכל קבוצה יש מנהלת נוספת מאותה העיר שדואגת לפרסם את הקבוצה ולהוסיף נשים ונערות בלבד. אני בכל סוף שבוע עוברת על כל הבקשות, מספר-מספר, בכל אחת מהקבוצות, ומוודאת שזאת אישה ולא גבר חלילה".

בנוסף כאמור מנהלת פיטוסי את קבוצת הפייסבוק, שבה מרוכזים הקישורים לכל הקבוצות ובה חברות כ- 7,000 נשים, שסוננו אחת אחת וזהותן נבדקה לפני שאושרה חברותן.

פיטוסי מספרת שבנוסף למטרה המקורית של הקבוצות – לספק תחושת ביטחון לנשים בשעות החשכה, ולוודא הגעה הביתה בשלום, הקבוצות מהוות קבוצת תמיכה רחבה יותר. "הן גם נותנות מענה לנשים שעוברות אלימות פיזית/מילולית/נפשית מצד בן הזוג, הטרדות מיניות ועוד. אני לא יכולה להיכנס לפרטים, אבל כן יכולה לספר שהוצאנו מהבית אישה בהריון לאחר שחוותה אלימות מבעלה והיא באה אלי עד שמצאה מקום להיות בו. ועל עוד ילדה שעברה הטרדה מינית וליוותי אותה ואת אמא שלה בכל התהליך מול המערכות הנכונות".

בנוסף היא מספרת שבמסגרת המיזם אורגנו עבור חברות הקבוצות קורסים להגנה עצמית בכמה ערים, קבוצות רכישה לגז פלפל ועוד. "לא פשוט להיות אישה בימינו", היא מציינת.

האם הדחף למיזם הזה בא מחוויה אישית שהיתה לך?
"כן, הייתה לי חוויה לא נעימה של הטרדה מצד השכן שלי" היא מספרת, "חלק גדול ממני הקים את המיזם בגלל המקרה הזה, כן. אני חושבת שהייתי יכולה לקבל מענה טוב יותר אם המיזם היה קיים לפני המקרה, כמובן".

איזה תגובות את מקבלת?
"בעיקר הרבה תודות על כך שהקבוצות קיימות, ועוזרות באמת ונותנות מענה מהיר בשטח" אומרת פיטוסי. "הן שולחות לי מיקום בזמן אמת ופשוט אני איתן בקו עד שהן מגיעות בבטחה. מודה לאל שלא הייתי צריכה עד היום להזעיק עזרה מרחוק ושהליווים עברו בשלום".

כל אחת יכולה להיכנס לקבוצות או שיש סינון?
"כל אחת יכולה להיכנס, כמובן. זה נועד לנשים ונערות על מנת להגן עליהן. אבל אנחנו עושות בדיקה לפני שמאשרות כניסה. צריך לוודא שוב, שזו באמת אישה ולא גבר שמחפש להטריד".

וכל אחת יכולה לפתוח קבוצה?
"כן. אני מקבלת המון פניות מנשים שמבקשות לקבל תדרוך על מה ואיך לעשות לפני פתיחת הקבוצה. מי שרוצה לפתוח קבוצה צריכה להיות להיות רצינית ואחראית. לדעת שהקבוצה הזו יכולה להכיל נשים ונערות שנמצאות בסיכון מאוד גבוהה. היא צריכה להיות זמינה בעיר שלה ולדאוג שכל מי שנכנסת לקבוצה היא אכן אישה. וכמובן צריכה לפרסם בעיר שלה כדי שזה יגיע לכמה שיותר נשים".

למציאת קבוצה באזור מגוריכן מוזמנות להיכנס לקבוצה