אז החלטתי לעשות בדיוק את זה – להוסיף ולתקן. הפרו-בונו החודשי שלי. חוץ מהתיקונים האקוטיים ממש, הרשיתי לעצמי גם להוסיף משפט פה ושם, לחיזוקים (או עידונים) איפה שנדרש. הם כולם מודגשים באדום. אז הנה, עירית, עם התיקונים בגוף הטקסט. פרי אוף צ'ארג':

"הסוהרת שנרדמה בשמירה היא חיילת בשירות חובה, בת 19, שעברה הסבה לתפקיד סוהרת לפני חודש, והלילה שבו ברחו ששת המחבלים היה הלילה הראשון שלה במגדל השמירה.
מדי פעם יגיעו לתקשורת נערות אמיצות ושאפתניות, שנאבקות כדי להגיע לקורס טיס, לשיריון, לחי"ר. אך הן יחידות סגולה. סטטיסטית זה באמת המצב. לא בשל פער ביכולות אלא בשל סיבות רבות אחרות. לרוב המכריע של חיילות צה"ל, למרבה הצער, אין ולו אפס קצה של הכשרה קרבית, מעבר למטווח בסיסי בטירונות ועוד שניים במהלך השירות, שבו מספיק ירי בכיוון כללי למטרה, באור יום, ומקבץ של שלושה כדורים שאחד מהם בחיפה, השני בבאר שבע ואת השלישי עוד מחפשים בים. יש ללא ספק עוד דרך לעשות.
ובכל זאת, נערות חסרות הכשרה וחסרות יכולת להתמודד עם מצב חירום מוצבות לשמירות, וזה בסדר גמור אם מתייחסים למשימה הזו כאילו היתה זהה לעבודת סדרן בקולנוע. אבל כיוון שהחיילת מגלבוע – סליחה, "סוהרת!" יודעת שהיא חסרת יכולת מבצעית, שבסבירות גבוהה היא בקושי יודעת להפעיל את הנשק, שאף אחד לא מתייחס ברצינות לעבודת השמירה שלה – חיילת כזו בהחלט יכולה להסיק ששהייתה במגדל השמירה היא לתפארת המליצה, ושום דבר לא יקרה אם תנמנם קצת. היא יודעת שאף אחד לא באמת בונה עליה. ואולי גם אמרו לה שכלא גלבוע הוא כלא חסין מפני בריחה, אז מה כבר יקרה.
אין הורים לחיילות/חיילים או חיילות/חיילים לשעבר, שליבם לא נרעד כאשר בנם או בתם הפקיד/ה, החייל/ת במודיעין, איש/אשת הסייבר או מש"ק/ית הת"ש, נשלח/ה למלא את חובת השמירה שלה/שלו בבסיס מרוחק. אני מכירה אבות (וגם אמהות פחדניות) הורים ששקלו ברצינות להתלוות לבנותיהם ילדיהם כשאלה נשלחו לשמירות בבסיסים מרוחקים. חלקם גם עשו זאת, וטוב שכך. לפחות שהילדות והילדים לא יפחדו בלילה. נכון, הם כבר לא ילדים, אבל בשביל ההורים שלהם ושלהן הםן תמיד יהיו.

מה הטעם להציב חיילות וחיילים שאין להן מיומנות בשימוש בנשק ושהכשרתםן הצבאית לא מספקת בתפקידים שבהם כל אלה עשויות להידרש?

שום טעם, לבד מקיום הטקס. "הפקדתי שומרים" כדי שאפשר יהיה להגיד "הפקדתי שומרים". השומר יכול להיות ילדה בת 19 בשירות חובה שקוראים לה "סוהרת" או מילואימניק מנומנם שקוראים לו "ש.ג." ויכול להיות גם חתול. באופן סטטיסטי מחבלים לא חופרים מנהרה מתא הכלא. באופן סטטיסטי רוצחים על גלשונים לא יורדים מהשמיים. מי שמגן על בסיסי צה"ל ועל הכלא הוא לא השומר/ת המנומנמ/ת, שממילא לא ידע או תדע מה לעשות בשעת פקודה, אלא הסטטיסטיקה. ויש מי שחושב שסטטיסטיקה זה מספיק. וזה נכון – עד שלא.
נכון, גם בתנאים כאלה אסור להירדם בשמירה. מזלה של החיילת שבשרשרת הפיקוד שמעליה היו שב"סניקים מנוסים שפישלו הרבה יותר ממנה".

הנה, עכשיו הרבה יותר טוב. תראי מרת לינור, איך עם כמה אג'סטמנטס קטנים, את יוצאת הרבה יותר צודקת והרבה פחות אישה איומה.

וכך טקסט שספג ביקורות מכל עבר על היותו סקסיסטי ודי נורא בסך הכל, הופך בקלות לטענה מוצדקת ונכונה – שמחדלים מערכתיים הושיבו אדם שלא עבר הכשרה ראויה, בסיטואציה בלתי הגיונית, בתוך ים של ביטויי חלם. כפי שיודע ויודעת כל מי ששירת/ה בצה"ל, או כל מי שיש לו ילד או ילדה במערכת הזו. חבל שבמקום לטעון כך מלכתחילה, יצא לך בטעות כאילו הבעיה היא שזו היתה בת. נקבה. כאילו אין פה במדינה חיילים, והורים לחיילים, זכרים, שיודעים כמה זו לא הנקודה.

אבל אין בעד מה, גברת לינור, שמחתי לעזור.