כבר מגיל צעיר חלמתי להיות גיי אייקון. ראיתי את התהילה והאהבה חסרת התנאים לה זוכים כל אלילי הקהילה וליבי נדם. ידעתי ששם אני צריך להיות.
יש משהו טהור באהבה של הקהילה. היא מעריכה אותך באמת וחבריה לא שוכחים אותך לעת זקנה. שימו לב לזהבה גלאון לדוגמה – הקהילה הגאה הפכה אותה למלכה, לסמל. קווין זי. מפוליטיקאית אפרורית למלכה האם. כמו ביונסה רק עם אג׳נדה. זה מקסים. ובדיוק לשם אני חותר להיות בעוד כמה עשורים.
אל מצעד בטיילת בתל אביב בשישי האחרון הגעתי מלא גאווה אבל גם עם צניעות וכשבפניי מטרה אחת: להגשים את החלום שלי ולהפוך להיות גיי אייקון. החברות והחברים קיבלו אותי בברכה, אבל כשקצת התחלנו לדון בעניינים, גיליתי שהדרך לא קלה כמו שחשבתי. שלוק מושקע, קעקועים מקוריים וביטחון עצמי ישימו אותי בעמדת זינוק טובה, אבל אוי כמה שטעיתי.
בכנות? לא האמנתי שהמשימה הזאת תהיה כזאת קשה. אולי בגלל שלא בהכרח חשבתי על הפרטים הבסיסיים. את המכשול העיקרי גיליתי מיד: העובדה שאני לא גיי. מסתבר שזו בעיה. אשכרה תנאי סף. ניסיתי להתחמק אבל רשמתי את זה בצד בהערה.
עוד דבר שהסתבר בחום של הטיילת הוא שעל מנת להיות גיי אייקון יש צורך בכישרון במה מסוים, סטאר קוואליטי קוראים לזה. נו, לדעת לזוז ולשיר ועוד כל מיני דברים שלצערי אין לי. חוץ מזה מסתבר שגם חשוב להיות כמעט ערום. שכפתור או שניים פתוחים בחולצה זה אולי נחשב למגניב ברחוב אחוזה ברעננה, אבל לא במעוז הטרנד הישראלי. וזה לא ממש בא לי בטוב.
המסע להפיכה לגיי אייקון אמנם קשה משחשבתי, אבל לא אמרתי נואש. להצעות הנדיבות של החבר'ה אמנם סירבתי, אבל הבטחתי להשתפר. את השנה הקרובה אעביר באימונים לקראת המצעד הבא, אקח שיעורי פיתוח קול, אלמד ריקוד ותנועה ואהפוך לגרסה הכי טובה של עצמי, כי לקהילה מגיע את זה.
את האהבה חסרת הפשרות לה זכיתי מבאי המצעד, שהבטיחו שיש לי סיכוי אם רק אעבוד קצת על עצמי, אני נוצר בליבי, כדי שתחמם אותי עד המצעד הבא.
נתראה בשנה הבאה.
