אז ממה בדיוק צוהלים שם בשמאל הישראלי עד כדי כך שחלק מתושבי ת"א פנו לרון חולדאי (עוד תקווה שהופיעה ונעלמה כלא היתה) בבקשה שימלא את המזרקה בכיכר רבין כדי שהם יוכלו לשכשך במימיה עם השבעת הממשלה החדשה.

האם בנט, שנהנה בעבר מתמיכה של תנועת אם תרצו ופורום קהלת, הוא האיש לקדם תפיסת עולם שוויונית? האם הוא זה שינחיל ערכים סוציאל-דמוקרטים עם מכון מחקר שסבור שיש להפריט את מערכת החינוך הישראלית? האם בנט הוא זה שירצה בחופש ביטוי אקדמי לאחר שאם תרצו רדפה כל פרופ' שהשמיע דעות שמאל?

נדמה לי שכדי להבין עד כמה השמאל עיוור לכך שהממשלה החדשה לא הולכת לקדם שום רעיון שהוא מאמין בו, צריך לחזור לשנת 2005, ליישום תכנית ההתנתקות שקודמה על ידי הליכוד של אריק שרון המנוח וזכתה לתמיכה גדולה של מפלגות השמאל העבודה ומרצ.

כמו אז, גם היום בשמאל לא הבינו או יותר נכון לא רצו להבין שהם מצביעים על תכנית שתגדע ותהרוס את מפעל הסכם השלום שקודם על ידי השמאל ושגרם בסופו של דבר לרצח של רה"מ יצחק רבין. ההתנתקות שיצאה לפעול בקיץ 2005 פיצלה את ההנהגה הפלסטינית וגרמה לכך שלא תהיה שום התקדמות בעתיד עם הסכם השלום.

לא מאמינים? נסו להיזכר. "משמעות תוכנית ההתנתקות היא הקפאת התהליך המדיני", כך אמר דב וייסגלס, יועצו הבכיר של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון ז"ל, ומיוזמי תוכנית ההתנתקות,  בראיון ל"הארץ" עוד בשנת 2004. וייסגלס המשיך להתפייט וטען כי "כאשר אתה מקפיא תהליך מדיני, אתה מונע הקמת מדינה פלשתינית ואתה מונע דיון בנושאי הפליטים, הגבולות וירושלים".

השמאל הישראלי באותה העת, התנהל כמעריץ עיוור, תמך בעינים עצומות ולא שאל שאלות. "הפור נפל ואין דרך חזרה", חגג שמעון פרס "העבודה היתה במיטבה, לא חיפשה יתרונות ולא ביקשה תמורה. בכל מקום שיהיה תהליך שלום, שם תהיה העבודה, ובכל מקום שינסו למקש את שרון נגלה את המוקשים ונמנע את הפגיעה". ח"כ רן כהן נוסיף ש"למרות הכלימה של הליכוד זהו יום היסטורי, שבו החלה הספירה לאחור לסיום הכיבוש. הכנסת החליטה היום על חזרתם של אזרחי ישראל למדינתם ועל הצלת חיילים מהרג ומלחמות, ואני גאה על השתתפותי בהחלטה ההיסטורית".

אינני יודע מה פרס המנוח וכהן שייבדל לחיים ארוכים חושבים היום על ההתנתקות, אבל אני יודע דבר אחד: שוב השמאל מכתיר את אנשי הימין ומפקיר את תפיסת העולם שבשמה הוא נבחר.