ניסיתם פעם לקנות בירה במרכול או פיצוציה אחרי 11 בלילה? גם אם המוכר זרם אתכם, רוב הסיכויים שהקופה הרושמת לא נתנה להעביר את הבקבוק. לפני קצת יותר מעשור ניסה המחוקק לצמצם את צריכת האלכוהול במדינה, במיוחד של קטינים, והוא מצא דרך מטומטמת במיוחד לעשות את זה. הכירו את תיקון עשרים ושש לחוק רישוי עסקים, שהעובר עליו צפוי לקנס משמעותי של תשעת אלפים שקלים:
(תיקון מס' 26) תש"ע-2010
(א1) (1) בעסק כאמור בסעיף קטן (א) לא ימכור אדם, לא יגיש ולא יספק משקה משכר מהשעה 23:00 עד השעה 6:00 למחרת;
המרוויחים הגדולים מהחוק הזה הם הפאבים, המועדונים, המסעדות ואולמות האירועים, להם מותר למכור אלכוהול גם בלילה. רשתות השיווק הגדולות הפעילו קצת לחץ, ובסוף אישרו להן למכור יין גם בשעות הקטנות.
האם החוק עובד? כן. האם השיג את מטרותיו? לא בטוח.
האכיפה לא מתבצעת באופן רציף. למעשה, בכיר במשטרה הודה פעם שהאכיפה מתבצעת בעיקר על בסיס דיווחים של אזרחים טובי לב. מרבית בעלי העסקים מעדיפים שלא להסתכן בקנס הגבוה, וכאמור, הקופות הרושמות במרבית המרכולים מתוכנתות שלא להעביר אלכוהול בשעות האסורות.
לפני מאה שנה נחקק בארצות הברית התיקון ה-18 לחוקה, "חוק היובש", שאסר כליל על מכירת אלכוהול. החוק לא הקטין את הצריכה, ורק עזר לביסוסה של המאפיה במדינה. חוק היובש בלילה של החכמים בלילה שלנו, לא באמת צמצם את צריכת האלכוהול. החנויות הרלוונטיות מגיעות לפיק בעשר ארבעים וחמש, כי מסתבר ששתיינים יכולים גם להיות, אה, פיקחים כשצריך.
החוק הזה פירגן לבעלי הפאבים והמסעדות, לימד את שתיינים לתכנן מראש איך לדפוק את הראש והוכיח, שוב, שלא חייבים להשתכר כדי לראות שהכל, אבל הכל, מטומטם.
(תסריט: איתמר שוורץ וגדי שמשון)
