את הטבלה של מספר הדו"חות מובילה ירושלים עם למעלה מ-95,000 דו"חות שחולקו. אחריה מגיעה תל אביב עם 42,000 ובהמשך חיפה, נצרת, באר שבע, נתניה וראשון לציון, שכולן מסתובבות סביב ה-10,000 דו"חות.

אלא שהצצה לטבלת הגביה מצביעה על שינויים משמעותיים בהתנהגותם של העסקים והאזרחים שנקנסו. בעוד שבבירה כנראה יש יותר ילדים טובים ירושלים וכ-38% מהדוחות כבר שולמו, בתל אביב כאילו מתעלמים מהם ונכון לפרסום הדו"ח: רק 19% מהתל אביבים שילמו את הדו"ח שקיבלו. בחיפה, עיר שנחשבת לשקטה ורגועה על פי רוב, חוסר הציות דומה, וגם שם רק 21% מ-12,610 הדו"חות כבר שולמו.

באופן מפתיע, מי שמובילה את אחוזי תשלום הדו"חות מבין הערים הגדולות מגיעה דווקא מהמגזר הערבי –  העיר טייבה, שם לא פחות מ-39% מהדו"חות כבר שולמו. גם בשאר המגזר נרשמת הן אכיפה משמעותית ביחס לכמות האזרחים והן אחוזים מרשימים של תשלום. את הרשימה מובילה נצרת עם 12,388 ש-38% מהם שולמו, בדיוק אותו האחוז כמו באום אל פאחם (7,813 דו"חות). שפרעם וטמרה שבהמשך עומדות על 31% תשלום ומי שבולטת לרעה היא רהט שם אולי האכיפה מאסיבית (8,786 דו"חות) אך רק 21% מהקנסות משולמים.

ומה קורה במגזר החרדי? גם פה התשובה אינה מפתיעה. האכיפה הרבה פחות מאסיבית מאשר במקומות אחרים והציבור, כך נדמה, מצפצף על הרשויות. בבני ברק, למשל, שיחד עם ירושלים נחשבה למוקד הדבקה מהגדולים בארץ במהלך השנה האחרונה, חולקו בשנה החולפת רק 5,860 דוחות. זה אומר פחות מ-500 בחודש, ולפי חישוב של 20 ימי עבודה בחודש – כ-25 דו"חות בממוצע ליום בלבד. גם מהמעט הזה, פחות מאלף דו"חות שולמו בבני ברק: 83% אחוזים מתעלמים מהקנס שקיבלו.

בשאר היישובים החרדיים האכיפה הייתה מביכה. במודיעין עילית למשל, עיר של כ-80 אלף תושבים, נרשמו רק 1,468 דו"חות בשנה החולפת, באלעד (60 אלף תושבים) נרשמו רק 1,704 דו"חות. שם לפחות כמות המשלמים מעט גדולה יותר.

רוצים לראות מה המצב בישוב שלכם או אצל ההורים? מוזמנים להוריד את הקובץ המצורף.