נתניהו מבקר בבית ספר, בשנה שעברה
הסגר נגמר! הידד!
אפשר לחזור לעבודה, גם אם אתם לא חיוניים, לצאת מגבולות ה-1000 מ' ולהתחיל לגלגל פה שגרה. זאת אומרת, אם אין לכם ילדים. אם יש לכם ילדים, אז קבלו ביטול. אופס. זה עוד לא קורה. השרים ממש תכף מגיעים לזה. הם פשוט בדיוק באמצע משהו פה.
מערכת החינוך, מהגיל הרך ועד כיתות י"ב, תחזור לפעולה רק מחר (שלישי), וגם זה בבחינת כנראה, או אולי, כי עוד לא ברור איך. יש מתווים, יש הצעות, לפי צבעים, לפי ימים, לפי מי צועק חזק יותר. מה שנקרא "חכו לעדכונים". למה הממשלה לא מתכנסת כבר הבוקר לדון בעניין הדחוף, אתם ודאי שואלים את עצמכם, כך שההורים יידעו בשעה סבירה אם יש לימודים מחר או לא?
ובכן, כי ראש הממשלה היה צריך לשבת הבוקר (שני) על ספסל הנאשמים במשפט שלו. אין לו ברירה: נאשמים בפלילים חייבים להתייצב לדיונים במשפט שלהם.
אז למה לא פתרו את העניינים קודם, ודאי תשאלו, מתישהו בימים האחרונים? גם זו שאלה מצוינת, והתשובה היא אותה תשובה.
עם יד על הלב אודה שגם אני, לו הייתי נדרשת להתייצב הבוקר למשפט של חיי, יתכן שמערכת החינוך שבה לא מבקרים ילדיי הפרטיים, ושהסובלים מסגירתה לא חוסמים כבישים ושורפים צמיגים תחת חלוני, לא הייתה מעסיקה את ראשי בימים האחרונים. ואכן, במהלך השבוע האחרון, פעם אחר פעם נדחו ישיבות הממשלה, שבהן היו אמורים השרים לדון במתווה היציאה מהסגר ובעיקר בשאלת פתיחת מערכת החינוך: בהתחלה מיום רביעי בשעה 14:00 לשעה מאוחרת יותר באותו היום, משם ל"בואו נעשה את זה מחר", ואז הגיעו לזה רק בלילה. ביום ראשון משעה 17:00 לשעה 18:00 ומשם לשעה לא ידועה. גם את הישיבה שאמורה הייתה להתחיל היום אחר הצהריים בעניין דחו – כי נתניהו צריך להיפגש עם ראש ממשלת יוון כדי לדון בתיירות בין המדינות. ילדי ישראל ופתיחת מערכת החינוך הם לא עניין שחשוב לו יותר, כנראה.
מערכת החינוך סובלת מטיפול חסר מאז החל משבר הקורונה. חודשים ארוכים שלא נעשה תכנון מספיק להתמודדות עם המצב החדש. לא נבנו מספיק מבנים לצורך הפרדת קפסולות, לא הוכשרו אנשי צוות, ולא נעשו עד הסוף מהלכים כלשהם, שיאפשרו קיום נורמלי ברמה סבירה של שגרת חיים, למיליוני הילדים שהוזנחו בשנה האחרונה. מילדי הגן והכיתות הנמוכות שנכנסו ויצאו מסגרים לסירוגין, דרך תלמידי ה"אמצע", אלה שיכולים להישאר בבית לבד בלי שזה ימנע מההורים לצאת לעבוד ויעצור את גלגלי המשק, הילדים שהלכה למעשה נרקבים בבית כבר שנה שלמה, ועד לתלמידי י"ב שיסיימו את לימודיהם בבית הספר עם סוג של בחינות בגרות עם הקלות וצמצומים, וייצאו מהזום ישר לצבא. בראש מערכת החינוך עומד אדם שהקשר שלו לחינוך כמעט ולא קיים, וזה רק אם ממש נדיבים עם ה"כמעט". די הגיוני, אם כן, שבמצב הזה נדרש ראש הממשלה להיות מעורב בהחלטות – אז כמה חבל שגם החוליה הזו בשרשרת קבלת ההחלטות לא ממש פנויה.
לטובת 3,000,000 הורים לילדים מתחת גיל 18, ילדים שאין לאיש זמן לעסוק בהם, מוטב לו היה ראש הממשלה מקבל את העצה הטובה שנתן מי שהוא מעריך יותר מכל, הוא עצמו: "ראש ממשלה השקוע עד צוואר בחקירות לא יכול לקבוע דברים גורליים". אף אחד, כולל נתניהו, לא יכול לספר לנו שאפשר להיות נאשם וראש ממשלה בו זמנית.
