אלא שכאן נכנס לעניינים עו"ד אלמוני, שהכיר את פרטי המקרה ופנה למחלקה לחקירות שוטרים על מנת שזו תחקור האם אין כאן עבירה פלילית. מח"ש העדיפה לסגור את התיק לאחר בדיקה, אך סירבה להעביר אל העו"ד את ממצאי החקירה. בצר לו, נאלץ הפרקליט לפנות אל נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, השופט בדימוס רוזן, וזה אמנם לא שינה את ההחלטה על מסירת החומרים לעו"ד, אך העביר ביקורת הן על המשטרה והן על הרשות המקומית.

בהחלטתו מדוע לא לקבל את הערר הסביר רוזן כי "הסדרת הפעולה באמצעות הפעלת פקידי העירייה על בסיס הרגולציה המקומית, אין בה כדי ליטול העוקץ מעצם המעשה", כתב הנציב והוסיף: "פקידי העירייה ועובדיה, בכירים ככל שיהיו, נדרשים שכיחות במהלך עבודתם לסיוע ועזרה ממפקד תחנת המשטרה. רצונם להיטיב ולהקל על קצין משטרה בכיר אינו עניין לענות בו". עם זאת הבהי כי "השאלה שעל המדוכה הינה, במה זכה קצין המשטרה להקצאת שטח על חשבון הציבור, לעומת קציני משטרה רבים אחרים בתפקידים מרכזיים ולעיתים מבצעיים, או לעומת קציני צבא בכירים העושים בתפקידים שאין חשובים מהם לביטחון המדינה, לאורך כל שעות היממה, או בעלי תפקידים דומים המשתייכים לשירותי הביטחון, אנשי רפואה בכירים וכיו"ב".

בהחלטתו כתב הנציב שלאחר שנודע הדבר, החליט פיקוד המשטרה לבטל את הקצאת שטח החניה לקצין הבכיר. מח"ש העבירה את הטיפול בעניין למחלקת המשמעת במשטרה.