אקדח, אילוסטרציה
באופן רשמי, מדינת ישראל נלחמת בעוז נגד רצח נשים בידי בני זוגן. גם באופן שאינו רשמי, הרי אף אחד לא באמת חושד שיש מישהו מבין עשרות השרים בממשלת ישראל או מבין הבכירים במשרדי הממשלה השונים ששומע על רצח אישה כמו זה שאירע הבוקר (שני) בירוחם, ואינו רוצה לשים קץ למצב שבו כ-20 נשים נרצחות בישראל מדי שנה – ובכל זאת, המדינה נכשלת במיגור מגפת רצח הנשים.
צריך לומר בהגינות: הקשב ותשומת הלב שהמשטרה ושאר גורמי האכיפה מפנים לעניין האלימות כלפי נשים גדולים היום לאין שיעור מכפי שהיו בעבר, ולא נדיר לשמוע סיפורים על נשים שמתלוננות על איומים באלימות וניידת מגיעה לביתן בתוך דקות, כדי לוודא שהן בטוחות ולא נתונות תחת סכנה מידית ומוחשית, אלא שכמו בכל דבר אחר בישראל גם בעניין זה יש פער גדול בין המצב בגוש דן לבין המצב בפריפריה. ככל שמתרחקים מגוש דן, עולה גם זמן התגובה בין השאר בגלל גודלן של תחנות המשטרה, והשטח הגיאוגרפי הגדול שכל בפריפריה צריכה "לכסות".
ובזמן שהשוטרים מנסים להילחם באלימות כלפי נשים, המשרד לביטחון פנים – האחראי על המשטרה – הופך את רצח הנשים לפשוט וקל הרבה יותר. הרצח בירוחם לא נעשה באמצעות אקדח, אבל נשים רבות מדי מאבדות את חייהן כשכלי נשק ברישיון משמש כדי לרצוח אותן. בשנים האחרונות עשה המשרד לביטחון פנים תחת השר גלעד ארדן מהליכוד הקלות משמעותיות בהליך קבלת הרישיונות לכלי ירייה, עד כדי כך שמספיק להיות רשום כמשרת מילואים פעיל כדי לקבל אישור להחזיק אקדח בבית.
כשהוחלט על ההקלות, ביקשתי לבדוק, במסגרת כתבה שהכנתי, האם תעלה איזושהי שאלה בזמן הריאיון האישי שאדם אמור לעבור בדרכו לרישיון האקדח לגבי המסוכנות שלי כלפי אשתי לשעבר. הגעתי לפקידת רישוי כלי הירייה עם סיפור ולפיו אני גרוש שנקלע לקשיים, זועם על אשתו לשעבר ומלא טינה ושנאה כלפיה. במהלך הריאיון רמזתי על כך שוב ושוב, אך אותה זה כלל לא עניין, וקיבלתי את הרישיון בתום שיחה שנמשכה 12 דקות, כאשר שלוש מהן היו לטובת רישום פרטים ותקתוק נתונים שונים על המחשב שלה. לו רציתי לרצוח את גרושתי, מדינת ישראל סיפקה לי את הכלי המושלם כדי לעשות זאת.
- דעה: פריצה לרכב אינה עבירה שעונשה מוות
- נכתב בדם: אושר החוק השולל אפוטרופסות מהורה בשל רצח או אונס במשפחה
- אושר בקריאה טרומית: טיפול שיקומי לגברים אלימים
לאקדח, בניגוד לסכין למשל, אין כל שימוש זולת העברת קליע מתכתי דרך גוף אנושי במהירות גבוהה כך שיגרום לפציעה חמורה או למוות. אי אפשר לעשות עבודות בית שונות בעזרת אקדח, אי אפשר לדפוק שניצלים עם אקדח, ואי אפשר לעשות איתו שום פעולה פרט לירי. לכן, כשהוא נמצא בבתיהם של אנשים הוא הופך לסכנה: "לעולם אסור לשים רובה טעון על הבמה אם איש לא חושב לירות בו" כתב צ'כוב, במשפט שזכה לפרפראזה ולפיה אקדח שנראה במערכה הראשונה יירה במערכה השלישית – אבל הכוונה היא לאותו דבר תמיד: רובים ואקדחים יירו כי הם שם. כי זה התפקיד שלהם. כי בשלב מסוים מישהו ייטול אותם ויעשה בהם את מה שהם תוכננו לעשות, וישתמש בהם כדי להרוג.
אחרי הכתבה ההיא הקים ארדן ועדת בדיקה שתבחן את ההקלות שנתן. הוועדה ישבה על המדוכה והגיעה למסקנה שההקלות הן טעות ויגרמו לנזק גדול לחברה הישראלית – אבל הימים היו ימים של לפני-בחירות (אלה של 2019, מה שיזכה לשם "סבב א'") וארדן סירב לפרסם את מסקנות הוועדה בפומבי. אחר כך הקפיא אותן גם מחליפו, אמיר אוחנה מהליכוד, שידוע בתור תומך נלהב של הפצת כלי נשק בקרב אזרחים, והזרמת כלי ירייה למרחב הציבורי. מסקנות הוועדה המקצועית שמונתה במשרד שלו עומדות בניגוד לעמדותיו האישיות, אז אין לו שום אינטרס שהציבור הישראלי יכיר אותן.
היום נרצחה עוד ישראלית. היא הראשונה שנרצחת בשנת 2021, רק ארבעה ימים אחרי שהשנה החלה. עוד 17, או 18, או 19 נשים שעדיין הולכות בינינו לא יגיעו בחיים ל-31 בדצמבר, ולפחות כמה מהן יסיימו את חייהן עם כדור אקדח שיפגע בהן בראש או בלב, כשהוא נורה מאקדח שמוחזק ברישיון וממלא את הייעוד היחיד שיש למכשיר הזה. והשר לביטחון פנים אוחנה ימשיך לא לפרסם את מסקנות הוועדה שדרשה להפסיק את ההקלות ולהקשיח את הקריטריונים לקבלת רישיון לכלי ירייה, וארדן? הוא בכלל שגריר ישראל באו"ם. מתברר שמבניין האו"ם בניו יורק ומהמשרד לביטחון פנים בקריית הממשלה במזרח ירושלים, קשה מאוד לראות את פניה של הנרצחת הבאה. אולי שני אלה יראו את פניה בעיתון, במסגרת שחורה, יום אחרי שתצטרף לסטטיסטיקה.
