לדבריו, "אף אחד לא בכה על מר ביטחון. מה שמחבר את כולנו זה לא הטייטל, גם לא הערוץ הנצפה בישראל. לא הפרשנויות הרהוטות שאנחנו זוכרים כל מי שנמצא כאן הערב פשוט אהב את רוני דניאל. מה רוני היה אומר ומה היה חושב. רוני היה מתעצבן על מה שקורה כאן, אנחנו מציינים כאן את ה-30 במילים קצת פחות מנומסות, אז נגיד את זה ככה: רוני, לא הותרת לנו ברירה".

גנץ: "רוני נשאר לערכים עליהם גדל. לא שש אלי קרב"

שר הביטחון גנץ אמר: "רוני לא התחשב בדעת הקהל. בעולם של אינסטגרם וטיקטוק, רוני נשאר עם התה והלימון והספרים הישנים, או במקרה שלו – הסיגריה והוויסקי ואותם ההרגלים. נאמן לערכים שעליהם גדל, יודע להתאים את הפרשנות למציאות העכשווית. מבחינה ביטחונית, רוני היה איש שרואה למרחקים. הוא שנא טהרנים וחי במזרח התיכון".

לדבריו, "כשהיה צריך, תמך בכניסה קרקעית לעזה ותמך גם בטיפול בגרעין האיראני. יש להניח שאם היה פה, היה מרוצה אולי מאמירתו של הנשיא ביידן שאיראן לעולם לא תחזיק נשק גרעיני… רוני, שהכיר היטב את מחיר המלחמות, לא שש אלי קרב. מלחמות הן כורח, בסוף זה אתה או הוא. לנו אין שום לוקסוס להפסיד אפילו לא במלחמה אחת. רוני התרגש מהסיוע שהתחלנו לתת לאזרחים ולפצועים הסוריים. בסיום הסיור אמר, 'הרמטכ"ל, היום ראינו באמת את צה"ל שלנו ביד אחת מניפים חרב, הורגים ומשבשים. ביד השנייה מסייעים ליולדת ומעבירים שקי קמח מקרית שמונה'".

גנץ הוסיף כי "רוני היה לוחם ופטריוט, שאהב את החיילים כולם ואהב אותם באופן אישי. אמר שהקמט המפורסם במצחו הוא על החיילים שנהרגו. 'כל מי ששירת איתי, אני מחויב לו עד יומי האחרון'… בימים אלה, אני מנסה לדמיין מה היה אומר רוני על המבקרים את משרתי הקבע. משרת זה אחד שהיו אומרים לו תעבור לבאר שבע. כדי לתגמל רופאים, נותנים להם חצי מיליון שקל ויותר. לאיש קבע פשוט אומרים לעבור. היה לו כבוד למשרתים כולם. כבוד שכולם גם אלה שיש להם ביקורת ראוי שיקפידו עליו. רוני היה איש של אנשים, שדיבר למענם מדם לבו עד שנדם. רוני היה קודם אדם, ואחר כך פרשן. רוני, אני כבר מתגעגע ואני בטוח שכולנו מתגעגעים".

כוכבי: "אדם, מפקד, עיתונאי, בסדר הזה"

הרמטכ"ל כוכבי אמר באירוע: "אני אומר בשם צה"ל ומפקדיו, רוני היה אדם, מפקד ועיתונאי, בסדר הזה. מרגע שנכנס לחדר, או אם נפגשנו על הגבעה בתרגיל, השאלה הראשונה הייתה מה שלומך, מה בבית, מה קורה בצה"ל באופן כללי ואיך האנשים… לא פעם התחושה הייתה שאתה מדבר עם קולגה. הדיון היה על דברים מקצועיים וקונקרטיים מאוד. ממש דיאלוג".

לדבריו, "כעיתונאי, התחושה שלי תמיד הייתה שרוני קודם כל מתאר את המציאות. שהוא לא מתיימר לעשות לה פוטושופ. שהוא קודם כל רוצה להביא לצופה את המציאות כפי שהיא. הידיעה יותר חשובה ממנו. הוא לא קודם לידיעה. ולא רק שהידיעה יותר חשובה ממנו, העובדה יותר חשובה. הוא נתן לעובדות לקלקל סיפורים. הוא הבין את המורכבות של המציאות, שהיא לא דו ממדית או תלת ממדית. היא קובייה הונגרית שצריך להסתכל עליה מכל הכיוונים… הוא לא ארב לסקופ, לא ארב למעידה בלשון, הוא הקשיב. ונשאר דיסקרטי כשהיה צריך".

כוכבי הוסיף כי "רוני היה אמיץ, גם בקרב, אבל גם כי חרף כל הביקורת על איך שהוא מסקר את מערכת הביטחון, הוא היה אמית כי הכי קל זה לבקר את המערכת. צריך להיות אמיץ כדי להגיד שהמערכת צודקת, או להגיד שהמציאות קצת יותר מורכבת. רוני היה אדם אמיתי והגון, וכעיתונאי היה מקצועי והגון, וכמפקד היה אכפתי מאוד והגון. ואם כשאדם עוזב את העולם ומה שאומרים עליו שהיה הגון, זה אומר משהו".

יו"ר דירקטוריון חדשות 12, עו"ד תמי רווה, סיפרה כי "אחת הפגישות הראשונות שלי כשנכנסתי לדירקטוריון חברת החדשות הייתה עם רוני ואמנון בחדרם הצפוף והמעושן. הם ביקשו לעבור למשכן מרווח יותר. אבל רגע לפני שנפרדנו, אמר לי רוני – 'בעצם, יותר חשוב שתפגשי את הכתבים הצעירים, תטעי בהם ביטחון'. הוא טיפח את העיתונאים הצעירים ותמך בהם. רוני היה כתב בכל רמ"ח אבריו. הכתבות שלו תמיד שידרו פטריוטיות".

"רגישות מדהימה", "מנטור"

בהמשך הערב התקיים פאנל כתבים צבאיים בהנחייתה של מגישת מהדורת חדשות 12 יונית לוי. בפאנל לקחו חלק כרמלה מנשה מתאגיד השידור כאן, עמוס הראל מהארץ, יואב לימור מישראל היום, אלון בן דוד מחדשות 13, ניר דבורי מחדשות 12, ודובר צה"ל וראש אכ"א לשעבר האלוף מוטי אלמוז.

מנשה אמרה: "התעסקתי הרבה עם הפרט והוא היה צוחק ממני, תתעסקי באסטרטגיות. אבל הייתה לו רגישות מדהימה, הרבה יותר מאשר לי. לרוני היה אכפת מהפרט יותר מכל העיתונאים שאני מכירה. כשהיה מג"ד במילואים, הוא התעסק ימים שלמים בחיילים שלו ובבעיות שלהם. זה לא מספיק בא לידי ביטוי. הוא בהחלט היה קשוב לכל חייל, לכל חיילת, לעוולות. הוא היה הרבה יותר רגיש".

יונית לוי פנתה לניר דבורי ושאלה ספק קבעה: "רוני היה מנטור אישי, לא רק מקצועי". דבורי ענה: "זה נכון. הוא תמיד אמר שאנחנו נבנים מהשטח. התרוצצנו הרבה בארץ, משיחות רקע לגבולות וליחידות. הוא נהיה מעורב גם בכל מה שקורה מעבר. היינו מדברים כל יום, מדברים וחווים יחד את הדברים. פעם היה משבר גדול, הוא הרים לשגית (אשתו של דבורי – ע"ק) טלפון ואמר לה – תקשיבי, את צריכה להבין מה זה אומר להיות כתב צבאי. ואחרי זה קרא לי לחדר, ונתן לי בראש. 'שלא תעז לא לתת כתף בבית, שלא תעז לא להילחם על זה'".

יואב לימור: "במקצוע הזה אין הרבה מקום לציניות, כשאתה מדווח מעזה או מזירת פיגוע. הזיכרון הראשון שלי ממך (מיונית לוי – ע"ק) זה רוני שואל מתי תתחתני, עוד לפני שהכרת את עידו (רוזנבלום – ע"ק).

מנשה: "רוני היה עיתונאי מוזר. הוא לא קינא אם יש סיפור ליואב או לאלון, אני הייתי משתגעת. הוא לא. כשהיה סיפור אמיתי וחזק…"

לימור: "הוא ידע לפרגן. לגמרי. נשבור כמה מיתוסים. רוני לא ידע לשתות אלכוהול, והוא ממש לא הבין באוכל".

אלון בן דוד: "איציק מרדכי היה מביא לו סירים מאמא. לא היה בו גרם של זיוף. עם השנים גם ירד ממנו קצת הציפוי של המאצ'ו. לכל אחד פה יש הרבה שעות באוטו".

לימור: "ביום ההולדת האחרון שלו, שברנו את הראש מה לעשות. קנינו לו ערכת טיפוח לגבר, והיה מושלם לראות את הפרצוף שלו".

"חיילים צעקו מוות לערבים. רוני נזף במ"מ והם הפסיקו"

עמוס הראל: "במבצע עופרת יצוקה חיכינו לרמטכ"ל בשטח כינוס, והגיע טנק המצוות של חב"ד. הם ירדו להסתער ולרוני לא היו עצבים לזה. ואז מישהו התחיל לצעוק מוות לערבים, והחיילים הצטרפו, ורוני נתן נזיפה לאיזה מ"מ טנקים צעיר והם באמת הפסיקו. דווקא רוני היה זה שעצר את הסצנה המביכה הזאת. הוא לא היה דובר צה"ל, הוא דיברר את צה"ל כמו שהוא רצה לראות אותו. צה"ל של 67".

מוטי אלמוז: "הסיפור של הפעלת אש בשטחים צפופים, הוא לא התחבר לזה כל כך. הוא לא הבין איך אזרחי ישראל נכנסים לממ"דים ואנחנו לא פועלים באגרסיביות. המפעל הזה של צה"ל, הוא ראה בזה משהו מקודש. וכשהוא רצה לבקר פעולות, זה תמיד היה ביחס למשהו. הוויכוחים הכי גדולים היו איך אנחנו לא מצליחים לשכנע את כל המשפטנים בעולם ולהפעיל אש יותר אגרסיבית כשיורים על אזרחי ישראל".

מנשה: "בעניין של אלאור אזריה, הוא נתפס כימין אבל הוא ממש רחוק מזה, ויותר מכך – טוהר הנשק היה נר לרגליו. זה אחד הקודים של צה"ל וזה אחד הקודים שלו".

לימור: "הוא היה רביניסט קלאסי. ביד אחת רובה, ביד השנייה מחרשה. בגלל זה הוא כל כך העריץ את ההתיישבות העובדת".

האלוף אלמוז תיאר מה התרחש לפני אולפן שישי: "הוא היה שומע את אמנון מתכונן ואז מתקשר אליי ואומר – 'מוטי, בהנחה שאמנון הולך להגיד כך וכך, מה אתה מציע לי להגיד לו בתגובה?'"

מנשה: "כל מה שהוא עוולה, בין אם כלפי חיילים או כלפי פלסטינים, זה היה קו אדום הייתה ברוני המון חמלה".

בן דוד: "הוא ידע להראות אהבה, ואותו אהבו בחייו. הוא ידע לתחזק קשרים, התעניין, היה אכפתי". לילדיו של דניאל שישבו בקהל, אמר בן דוד: "כשהיה מדבר עליכם, עמית ועלמה, הבעה של רוך הייתה מתפשטת על כל הפרצוף שלו. הוא כל כך אהב אתכם ודאג להראות את זה ולדבר על זה. הייתם כל עולמו".

מנשה: "להיות ילד עיראקי בחברה הקיבוצית הכל כך מנוכרת, היופי שבהתערות שלו בחברה הקיבוצית. הוא היה קיבוצניק קלאסי". בן דוד ענה: "והוא בז לכל התאוריות האלה של ישראל הראשונה והשנייה. הוא היה ישראל וזהו".

מנכ"ל חדשות 12 אבי וייס, אמר בסיום הפאנל: "בשיחותיי הרבות עם רוני נאלצתי מעת לעת להחמיא לו והוא תמיד טרח לפזר את הקרדיט. 'תקשיב וייסי, שני המפיקה היא שחקנית נשמה'. רוני הבין את עבודת הטלוויזיה והבין שזו עבודת צוות. מי אם לא רוני הבין את העולם המורכב של הטלוויזיה".

פאנל אולפן שישי: "דניאל שנא לאומנות, הדתה ועדתיות"

מגיש אולפן שישי דני קושמרו, אמר בפתיחת הפאנל בהשתתפות הפאנליסטים של מגזין שישי של חדשות 12: "זה יוצא דופן שעושים ערב כזה לזכרו של עיתונאי. זה יוצא דופן שלכתו של עיתונאי נתפסת בציבור הישראלי כאובדן של סמל לאומי".

מגיש אולפן שישי לשעבר אהר'לה ברנע, סיפר: "קשה לי לדבר על רוני בלשון עבר, עבדנו יחד רק קצת יותר מ-40 שנה". בהמשך סיפר כי עם פרוץ מבצע שלום הגליל, "רוני ואני ישבנו באותו חדר במערכת קול ישראל בתל אביב. צה"ל הטיל איפול מלא על תנועת הכוחות בימים הראשונים של המלחמה, כשלא הייתה שום דרך לדווח. בהערת שוליים, עם פרוץ הצלחמה התגייסנו למילואים והוחזרנו לתחנה כי אמרו שמה שנעשה ברדיו יותר חשוב ממה שנעשה במילואים. אני דיווחתי על מה שאני שומע בתחנות הרדיו הלבנוניות, ורוני נתן פרשנות לחומרים שאני הבאתי. זה היה מדהים איך הוא הצליח בלי – שום טיפ ישראלי – להציג תמונה כל כך מדויקת על מה שקורה במבצע הזה. אין אדם חוץ מרוני שיכול היה לקשור כך את הדברים".

דנה ויס נזכרה ש"ההופעה הראשונה שלי הייתה אצל רוני בתיק תקשורת. הגעתי ככתבת צעירה ובאמת נתפסתי אצלו כשמאלנית ואמא של השמאלנים שלא התגייסו, אבל ראיתי את השינוי שעבר על רוני. פעם הוא אמר, 'מה את חושבת, שחמאס מתרשם מהעיניים היפות…' והוא מסתכל עליי ומבין שהוא כבר לא יכול להגיד 'שלך', ואומר 'העיניים היפות של חמו' (אוהד חמו – ע"ק). חמו לא הבין מה קורה. זה הרגע שהבנתי שהוא הפנים שכללי המשחק השתנו… רוני קם בבוקר, נעל נעליים ולקח את הפנקס, ויצא לעבוד כמו הקיבוצניק שהיה".

עמית סגל נזכר ש"עוד לפני שהגיעו פאשיסטים אמיתיים לאולפן שישי, העלו את רוני לדרגת פאשיסט. אחד המגדפים הראשיים התלונן על זה שחבל שרוני השתנה כל כך מאוחר. אבל רוני לא השתנה".

אמנון אברמוביץ סיפר: "רוני ואני ישבנו שני עשורים באותו חדר ואני יכול להגיד שרוני היה אדם נוגע ללב, עם חוסר הביטחון בתוך הביטחון. כל פעם הוא היה שואל, היה בסדר? תמיד היה לו חשוב לדעת שהיה בסדר".

ואז פנה אברמוביץ לסגל ואמר: "רוני החזיק בערכים של ישראל הישנה הוותיקה ושנא ותעב את הקטגוריות שמקנטרות ומאתגרות. לאומנות, הדתה ועדתיות. הוא ראה בשלושת אלה אויבים מבית. הוא סלד בכל נפשו מכניסת הרבנים לצה"ל, ולא היה דבר שהרתיח אותו כמו חייל שנענש כי אכל כריך לא כשר. בסיפור אלאור אזריה הוא ראה דבר נורא". לדבריו, "מה שביטא את רוני זה הפסוק של אריק איינשטיין, 'הוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן, את שוברת לי את הלב'".

הפרשן והכתב המשפטי של חדשות 12, גיא פלג, אוהד מושבע מכבי חיפה, לקח את הדיון לכדורגל: "אני שמח שרוני זכה לראות שלקחנו מהצהובים (מכבי תל אביב) את האליפות (דניאל היה אוהד הפועל תל אביב – ע"ק)".