1. קאי – אמנם מדובר בדמות די משנית בסדרה, אבל בכל זאת למדנו להכיר את הרקע הלא פשוט שלו ואולי אפילו לפתח איתו איזה סוג של הזדהות, כשפולה פשוט אילצה אותו לבצע את הפשע שסיבך את הכל. אי אפשר לפטור את גורל הדמות שלו דרך איזו שיחה אגבית ליד החניה: "אה, קאי זה ההוא שעשה את זה. דווקא היה בחור נחמד". ורק לחשוב על כל המתח והדרמה שהיה אפשר לייצר מסיפור הבריחה/תפיסה שלו, שלא קיבל שום ביטוי תסריטי.

2. פולה – מעבר לכך שלא בדיוק קניתי את המעבר שלה מדמות אנטיפתית ולעגנית לדמות חומלת שהו כה כואב לה על זה שבני המקום רוקדים את הריקוד המסורתי שלהם עבור הלבנים, הרי שעל פי כל היגיון הסוף שלה היה אמור להיות אחר לחלוטין. אחרי שהמשטרה עצרה את קאי (המצלמות לא תפסו את האירוע), השאלה הראשונה של החוקרים הייתה אמורה להיות: טוב דוד, אז מאיפה ידעת את הקוד של הכספת? כיוון שקאי הוא ילד טוב הונללולו ולא עבריין עתיר ניסיון הוא היה אמור לשפוך את זה די מהר, מה עוד שלא אמורים להיות לו יותר מדי רגשות חיוביים אל פולה, שכאמור כמעט שאילצה אותו לבצע את הפריצה. וכך, במקום לקבל קלוז אפ נוגה על היאכטה ולהמריא בחזרה לחיי הקולג' שלה ביבשת, היינו אמורים לראות את פולה מצטרפת לקאי בתא המעצר לכל היותר בתוך שעות בודדות, ואפילו די ליהנות מזה.

3. קווין – אני מבין את הצורך לייצר את הקלוז'ר המושלם דווקא עבור הדמות הזאת, אבל למה בצורה כזו מרושלת? באמת מצפים מאיתנו להאמין שרגע לפני הכניסה לשרוול המטוס, הוא הולך כמה מטרים מאחורי המשפחה שלו, ואז פשוט משנה כיוון והולך לחתור באוקיינוס עם החברים החדשים שלו? ומתי בדיוק ההורים שלו גילו את זה, כשהיו מעל בוסטון? וגם אז, כשגילו, הם פשוט החליטו להשלים עם היעלמות הבן הקטין שלהם בסבבה כדי שיהיה קלוז'ר סמלי לתסריטאי? בדרך כלל אני אוהב סופים טובים לגיבורים שלי, אבל רק אם הם יכולים לקרות גם בחיים.