עוד אמר השר הנדל כי מאחר שלו עצמו אין זמן לראות טלוויזיה, "אני לא צופה, אני רק מוודא שיש יצירות מקור".

הדיון היום לא עסק בתחום שידורי הטלוויזיה שיידונו בנפרד, ככל הנראה רק במושב הבא של הכנסת ולאחר שתוגשנה עמדות בתגובה לדו"ח פולקמן שפורסם בשבוע שעבר. יחד עם זאת, מגמת חלק מחברי הוועדה היא לצמצם רגולציה גם בתחום הזה. חבר הכנסת יבגני סובה (ישראל ביתנו) החמיא בדיון לתכני תאגיד השידור הציבורי, והוסיף שבתחום השידורים המסחריים יש לפתוח את השוק לתחרות מלאה: "אני כצרכן הרבה יותר נהנה לראות את התאגיד מאשר את ערוץ 1. אני בעד השידור הציבורי, זה בסדר שזה חלק מתקציב המדינה. כל הנושא של הפקות מקור – אלה צריכים להשקיע, אלה לא צריכים להשקיע. אלה יקבלו חלק מעוגת הפרסום, אלה לא. אני חושב שבמאה ה-21 אין לזה מקום".

לדבריו, "כל שחקן שרוצה להקים ערוץ טלוויזיה, שיקים. צריך להיות גוף ציבורי שיעקוב אחרי התכנים ושכולנו נשמור על הכללים. הפחתת הרגולציה צריכה להיות גם בנושא תוכן. אנחנו במדינה חופשית. היום לפתוח ערוץ יוטיוב לא עולה כלום ואפשר לייצר הכנסות של מאות אלפי שקלים, בשביל לפתוח עיתון צריך בירוקרטיה ואישור של שר הפנים".

דין סלקום TV כדין זום?

סעיף מרכזי בחוק שהדיון בו נדחה, כאמור, לישיבות עתידיות עוסק בהבחנה בין גופים שמשתמשים ברשת (OTT) לכאלה שמכווינים את הרשת ומשפיעים על התשתיות. היועצת המשפטית של משרד התקשורת עו"ד דנה נויפלד נתנה כדוגמה את התוכנה זום, שעושה שימוש ברשת האינטרנט אך לא משפיעה עליה, וציינה כי ככזאת היא אינה צריכה להיות כפופה לרגולציה. על פניו, גופי השידור שעושים כיום שימוש בתשתיות אינטרנט לצרכי שידורי תוכן, בראשם סלקום TV ופרטנר TV, יכולים לטעון שמעמדם לא שונה.

הדיון העתידי בסעיף ובחוק בכלל יצטרך לתת מענה לטענות אלה שכן העמדה הרווחת בשוק הטלוויזיה היא שגם סלקום ופרטנר, כמו גם גופי תוכן בין-לאומיים שמוצעים דרך האינטרנט – בעיקר נטפליקס – חייבים להיות כפופים לרגולציה ישראלית.