ברוכים הבאים לעוד מצעד ציוצים מטומטמים לסוף השבוע, והפעם – תאמינו לנו – רמת השטויות עולה על גדותיה. אז מה הפעם? תפקיד העיתונות, מרחב ציבורי והמדים הלאומיים של המשלחת הישראלית לאולימפיאדה.

במקום השלישי, שמעון ריקלין, שבציוץ שלו מעלה תובנה נכונה בהחלט. מהי? "תפקיד העיתונות לבקר את הממשלה". העיה היא לא בציוץ שלו, אלא במודעות העצמית של מר ריקלין.

והכל החל כשריקלין החליט להגיב לציוץ של מו"ל הארץ, עמוס שוקן, שהתלהב מהאסתטיות של תמונת השער של עיתונו, בה הופיעו נפתלי בנט ויאיר לפיד כשהם משועשעים. ריקלין ניסה לעקוץ את שוקן, הוסיף את המילה "מביכוש", ורק שכח שהערך הזה, של התקשורת ככלב השמירה של הדמוקרטיה, הוא לא באמת נר לרגליו. זוכרים את השירה בציבור שהוא וחבריו ביצעו עם ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו ערב אחת ממערכות הבחירות האחרונות?

את המקום השני כובש בסערה העיתונאי החרדי ישראל כהן, שיוצא נגד תערוכת המחאה בכיכר רבין. לדבריו, יוצריה של התערוכה ש"השתלטו על המרחב הציבורי", מבקשים להאריך אותה ביומיים, במטרה – כך לדבריו של כהן – ש"עוד אנשים יחשפו לשטיפת המוח של המפגינים נגד נתניהו". כהן גם התלונן שרון חולדאי אישר זאת ברצון.

רק מה? לא ראש העירייה מאשר אירועים בכיכר, לא פעם ולא פעמיים התקיימו בכיכר העיר הפגנות של הימין, ובכלל – זוכרים את עמדת השידור של ערוץ 20 בכיכר הבימה – שבמשך תקופה ארוכה לא קיבלה את אישור העירייה?

ואת המקום הראשון לקח בלי תחרות בכלל, אריאל אילוז, מי שהיה חבר בצוות הקמפיין של דונלד טראמפ בבחירות 2020. לפי הטוויטר שלו, הוא פחות אוהב את נפתלי בנט ואת הממשלה שבראשותו, אבל מאידך – ממש אוהב את נתניהו ואת טרמאפ. מותר.

רק מה? אהבה/שנאה הזאת קצת בלבלה את את מר אילוז, שצייץ כי בנט את לפיד הם "סמרטוטים שמתביישים בסמלי המדינה שלנו". למה? כי הם אלה האחראים לכך שלא מופיע דגל ישראל על מדי הזוכה במדליה אבישג סמברג. לא משנה שבגדי הייצוג של המשלחת נראים כך שנים, כפי שכבר דאגו להציג לו המגיבים, ושגם המדים האלה, כמובן, אושרו בתקופת הממשלה הקודמת.

ראיתם חומר שחייב להיות במצעד? שילחו לנו למייל EDIROT@KASSIT.CO.IL. שבת שלום.