האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה פרסמה הבוקר (שני) את רשימת מועמדי סבב א' לפרס אופיר שיחולק באוקטובר הקרוב במסגרת חגיגות ה-30 לאקדמיה שנדחו משנה שעברה בגלל הקורונה. הרשימה הראשונית בהחלט מרשימה ומעידה ששנת הקורונה לא פגעה ביצירתיות הישראלית, ויו"ר האקדמיה אסף אמיר מסר בצדק ש "זו הולכת להיות תחרות צמודה ומרגשת".
עיון ברשימת גופי השידור והקרנות המשקיעות בסרטים מעלה תמונה מעניינת לגבי סדרי העדיפויות של הגופים המשקיעים. מובן ש-30 הסרטים שמרכיבים את רשימת המועמדים הראשונית לפרס הקולנוע היוקרתי ביותר במדינת ישראל אינה משקפת את כלל העשייה הדוקומנטרית כאן, אבל היא בהחלט מהווה אינדיקציה למי מתעניין במה. המסקנה המיידית: מי שלא מחויב בהשקעה בתעודה לא משקיע בתעודה. אפשר לראות זאת גם בתת-סוגות אחרות בסוגה העלית, כשגופים שאינם כפופים לרגולציה וחובת השקעה בתוכן בקושי עושים זאת. אולם בתחום התעודה, למרות התהילה והיוקרה הבין-לאומית הפוטנציאלית, זה בולט במיוחד. רשת וקשת פטורות למעשה מהשקעה בסרטי תעודה ועיקר השקעתן בתחום היא בתכניות טלוויזיה.
ההשקעה של הערוצים המסחריים זעומה, התאגיד יותר נדיב
מתוך 30 הסרטים המועמדים בסיבוב הראשון יש נציגות אחת בלבד לכל בעלת הרישיון בערוצים המסחריים, ושתיהן – כנראה שלא במפתיע או במקרה – עוסקות בסוגיות שלום ביטחון. "הגורם האנושי" בבימוי דרור מורה ובהפקתו יחד עם טדי לייפר, על המשא ומתן בין ישראל ומדינות ערב השונות, שודר כסדרה בערוץ 8 של HOT ובגרסתו המקוצרת כסרט זכה להשקעה של רשת 13. מורה זכה בפרס הבימוי בסרט תעודה בפסטיבל ירושלים האחרון. לצדו, "מה היה אילו" שמציג את תובנותיו של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק על ההיסטוריה הישראלית, בבימוי רן טל ובהפקת אמיר הראל ואיילת קייט, נהנה מהשקעה של קשת. שידורו בערוץ 12 הניב 11.2 אחוזי צפייה.
לתאגיד השידור הציבורי "כאן" כבר יש נציגות יותר מרשימה: ארבעה סרטים. השם הזכור ביותר הוא כנראה "צל כבד" של עידו הר, שסיפר את סיפורה של אולה קרבצ'נקו וגם עורר סערה בחוגי היוצרים התיעודיים בשל ההאשמות שהופנו כלפי יוצרי "צל של אמת" של ערוץ 8. לצדו זכו להשקעה של כאן גם "החלון הרביעי" של יאיר קדר שגם הפיק, שמביא את סיפורו הסבוך של עמוס עוז וישתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל דוקאביב שייפתח השבוע; "נאצי רע, נאצי טוב" בבימוי והפקה של חנוך זאבי, שמציג את דמותו המורכבת של הקצין הנאצי וילם הוזנפלד; ו "דני קרוון" על האמן הנודע שהלך לאחרונה לעולמו, קופרודוקציה ישראלית-פולנית בבימוי והפקה של ברק היימן.
חברות הכבלים והלווין אחראיות לשני שליש מהמועמדויות
אז מי בעיקר משקיע בדוקו? הגופים היחידים שכפופים לרגולציה בכלל ומתפקדת בפרט – HOT ו-yes, באמצעות ערוצי התעודה שלהם. ל-HOT יש שמונה מועמדויות מתוך ה-30, כולל "המלכה שושנה" שיפתח את דוקאביב, ול-yes יש 11, בהן "צלצולי פעמונים" על אהובה עוזרי שזכה בפרס המוזיקה בפסטיבל ירושלים. הסרטים המעטים שלא נהנו מהשקעת גוף שידור כלשהו קיבלו תמיכת קרנות מהארץ ומהעולם, ובמקרה אחד – "לגיטימי" של עדן כהן בהפקת פנינה כהן – הופקו ללא מימון כלל.
יושבת ראש הפורום הדוקומנטרי בישראל, חגית בן-יעקב, אמרה היום לכסית: "לשדר לציבור בישראל זו זכות. זה כרוך בהרבה מאוד כוח ולא סתם הפוליטיקאים מנסים תמיד להתערב בזה, וצריך להחזיר לציבור בחזרה. ראשית כי קיבלתם מתנה, משאב ציבורי, ושנית כי זו החלטה עקרונית של המדינה. אם אנחנו רוצים שתהיה פה תרבות, יצירה מקורית בעברית, אין דרך אחרת לעשות את זה. המחשבה שהציבור מטומטם, יש בזה משהו מעליב. אנשים אוהבים דוקו, צופים וצורכים דוקו, ויש לזה חיי מדף של עשרות שנים אחר כך".
(גילוי נאות: הסרט "להיות ענת קם" על אודות הח"מ בבימוי שלומי אלדר הופק בשיתוף yes דוקו)