הקרן החדשה, עם קרן מלמד-מרגלית, עורכת ומבקרת טלוויזיה, מגזין מוצש, מקור ראשון

איך הגעתי לתחום

ממש במקרה. בגיל 17 ומשהו קיבלתי בדואר חוברת קד"צים. הכל היה נשמע לי משעמם נורא, חוץ מאפשרות אחת – "קד"צ דובר צה"ל". הלכתי למיונים עם אפס ציפיות משתי סיבות עיקריות: הראשונה, לא הייתי חובבת אקטואליה נלהבת. השניה, לא הייתה לי שום פרוטקציה, והשמועה הייתה שלדו"צ מתקבלים רק "בנות ובנים של".

"איכשהו עברתי את שני שלבי המיונים – אולי הם התרשמו מהעובדה שאחת המשימות הייתה לכתוב חיבור על הנושא המשעמם "הבית והרחוב שלי", והצלחתי למלא שני עמודים בכתב צפוף.

זו הייתה מבחינתי "העלייה למסלול". כשהשתחררתי היה לי ברור שאני ממשיכה ללימודי תקשורת, ומיד אחרי סיום הלימודים התחלתי לעבוד כ"מאזינה" בידיעות אחרונות, התפקיד הכי נמוך בשרשרת המזון. משם התקדמתי לתפקיד מפיקה ואז לעריכה. ובשלב הזה ידעתי שבחרתי נכון. הרגשתי שהגעתי הביתה.

ערב אידיאלי מבחינתי

הכי בנאלי: ארוחת ערב במסעדה עם בנזוגי, עם כמה שיותר מנות וקוקטיילים טעימים. אחר כך פרק בסדרה. לאחרונה אני מעדיפה סדרות קלילות ו/או מצחיקות, כי לתכנים שאני צופה בהם יש נטייה להסתנן לי לחלומות.

כשאהיה גדולה אהיה

מדריכת הורים. אני מאוד מאוד אוהבת את העבודה שלי, ועדיין מרגישה סיפוק אדיר מכתיבת טקסטים משלי ומהפיכת טקסט גולמי, מפותל ומסורבל, לכתבה נעימה לקריאה. ובכל זאת, קיימת בי תחושת החמצה שאני לא במקצוע שעוסק בהורות ובילדים. מי יודע, אולי זה עוד יקרה.

טיפים לעיתונאי.ת המתחיל.ה (וגם לוותיקים)
עם ענת סרגוסטי, עיתונאית ואחראית חופש העיתונות בארגון העיתונאים

להטיל ספק בכל דבר. לא לקבל שום דבר כמובן מאליו וכמות שהוא. תמיד לבדוק. לזהות מה רוצים להסתיר – וללכת לחפש דווקא את זה. להיות חשדנים וביקורתיים כלפי נושאי משרה. בעיקר כלפיהם. לבדוק ולזהות את המוחלשים שקולם לא נשמע ולשמוע אותם ולהביא את הדברים שלהם. תמיד לשאול שאלת המשך. לא לחשוש ולא לפחד מאף אחד ולא מבעל שררה.

אין תחליף לעבודת השטח. אגיד את זה שוב, כי זה חשוב: אין תחליף לעבודת שטח. זה הלחם והחמאה של המקצוע. אין תחליף למפגש אמיתי עם אנשים. אין תחליף ללכת לזירת אירוע ולראות את הדברים במו עינינו. שום צילומים שמישהו אחר צילם, ושום עדות שמישהו אחר מסר אינה שווה למראה העיניים. שום עיתונות אולפנים לא מגיעה לקרסוליים של עבודת השטח.

לא תמיד דרוש תחקיר מקיף ועמוק שלוקח חודשים כדי להביא סיפור עיתונאי מהדהד. לעיתים קרובות די בחושים מחודדים, בשהות במקום האירוע, בעיניים ביקורתיות – כדי להביא את הסיפור. אחד הסיפורים הכי חשובים שלי – פרשת קו 300 (תגגלו) – לא היה תוצאה של תחקיר עיתונאי, או מרדף אחרי מסמכים, או ראיונות עם א.נשים עלומי שם בסמטאות חשוכות, אלא תוצאה של עיניים ביקורתיות, עבודת שטח, ועירנות וחשדנות כלפי הרשות, ונושאי המשרה.

להשתדל לא להיות חלק ממקהלה, מעדר. לנסות להתבדל מהשאר ולפתח קול ייחודי. את זה אפשר לעשות רק אם מחפשים במקומות החשוכים. להיזהר ממה שנראה כמו ״הדלפה״ לעיתים זה יכול להיות סתם ספין, או פשוט ״תדרוך״ של בעל עניין.

כל ידיעה עיתונאית שמגיעה אליכם יש מאחוריה אינטרס של מישהו. זה בסדר, כל עוד ידוע לכם מהו האינטרס וכל עוד האינטרס בהעברת הידיעה לא כולל בתוכו הסתרה של חלק מהעובדות והאמת.

להיזהר ולהיות ביקורתיים בעיקר כלפי דוברים מכל הסוגים. לא משום שהם שקרנים חלילה, אלא משום שהם משרתים את מי שמשלם להם, ועיתונאים משרתים את הציבור ואת זכות הציבור לדעת

טיפ של אלופי משנה

טיפ של אלופי משנה.לכל מי שאוהב שיש לו מרחב במדיח כלים אני ממליץ לנהוג כמוני ולהוציא את המגירה העליונה.חברים.מדובר בחווית הדחה אחרת לגמרי.ערב טוב.צבי pic.twitter.com/aqS0XQMXtK

— צבי אשכנזי (@zviashkenazi) April 1, 2020

מזל טוב ילד.ה

04/03 עמיר פרץ, דוד גורדון, שרן השכל, עמית הורסקי, נועם תיבון, עדי גורדון
05/03 אלעד שטרומאיר, אור יקים
06/03 יפתח דיין
07/03 טל בנין, לורי שטטמאור
08/03 גדעון אוקון, דורון צברי, איתי שגב , אבי דבוש
10/03 אייל שכטר

העסקתכם העסקתנו

מדור המסרות החדש של כסית – לשירותכם

————–

בואו להתעדכן בכל מה שקורה בעולמות המדיה בקבוצת הפוש הייעודית של כסית בווטסאפ – בלי חפירות, בלי דיבורים, רק קישורים לאייטמים חדשים. להצטרפות לחצו כאן. ויש גם אפליקציה: להורדת האפליקציה עבור מכשירי אנדרואיד  |  להורדת האפליקציה עבור מכשירי אייפון