אילוסטרציה
רגע לפני מסיבת הסיום מתגלה ילד חיובי לקורונה, כל הכיתה נכנסת לבידוד. בית הספר הגיע לסיומו לפני המועד, ההצגה עליה עבדו הילדים בחודש האחרון בוטלה וכמוה גם מסיבת הבריכה. את סיום בית הספר היסודי יעבירו ילדי כיתה ו' מבית ספר במרכז הארץ בבידוד, במקום בחגיגות.
זה יכול לקרות לכל אחד, מגיפת הקורונה כאן וממש לפני החופש הגדול היא שוב מרימה את ראשה, הפעם עם וריאנט מסוג דלתא. הילדים עצובים, לחוצים ומחפשים אחר האשם. הסיטואציה לא פשוטה לתיווך, אפילו שאנחנו כבר שנה וחצי לתוך המגיפה העולמית ששינתה את חיינו באחת. אך במקום להאשים את הקורונה, הסגרים והבידוד הכפוי, מוטלת האשמה על אחת הילדות, זו שנמצאה חיובית לקורונה.
"היא לא רצתה שאדע למה היא בוכה", מספרת האמא של הילדה, "היא לא רצתה שאתערב ולדעתי גם לא רצתה להעציב אותי. החברות שלה סיפרו לי שהיו כמה ילדים שכתבו לה בקבוצת הווטסאפ הכיתתית בחוסר רגישות שבאשמתה אין מסיבת סיום והיא גם ככה חלושס מהמחלה, וכל כך נעלבה ובכתה כי היתה הכי אחראית ונכנסה לבידוד מייד שידעה".
לא מדובר במקרה של בידוד שהופר או חזרה מחו"ל. פעולה בצופים בעקבותיה גילו הבנות הכתה כי שהו ליד חולת קורונה, גרמה להן להיכנס בצורה וולנטרית לבידוד ולגשת לבדיקה.
"זה הכל בגללך"
"למה עשית את הדבר הזה שגרם לך לחלות"
"חיכית לזה ממש ועכשיו סוף שנה אני אהייה תקועה בבית, זה כיף?"
"נדפקה לנו כל הסוף שנה"
"זאת אשמתה. היא זאת שגרמה לכולנו להיות בבידוד במקום להיות במסיבת בריכה"
"לא קיבלנו שום הודעה ממשרד הבריאות. לא נעשתה שום חקירה אפידמיולוגית, באופן אחראי שלוש בנות ששהו בצופים, מתוך ארבע אגב, שאחת מהן החליטה לא להיכנס לבידוד, הבינו בדיעבד את הסיטואציה ונהגו בצורה אחראית", מסבירה אמא לילדה נוספת מהכיתה, שבתה התגלתה כשלילית בבדיקה. "דווקא אותה ילדה שהתגלתה כחיובית, שהייתה צדיקה יותר מהאפיפיור, הכניסה את עצמה לבידוד מבלי שקבלה הנחיה מפיקוד העורף או משרד הבריאות, הלכה להיבדק וקטעה שרשרת הדבקה מקבלת תגובות מזעזעות מהילדים מהכיתה".
זו לא הפעם הראשונה, וכנראה גם לא האחרונה, שתלמידים עוברים שיימינג בקבוצות הווטסאפ הכיתתיות לאחר שמתגלה שאחד מהם חיובי לקורונה, וכך כל הכיתה נכנסת לבידוד. כל עוד הקורונה תלווה אותנו, יחזרו מקרים כאלה, כואבים ככל שיהיו, בעיקר עם אירועי סיום שנת הלימודים.
איך מתמודדים עם שיימינג קורונה?
דורון הרמן, מנכ"ל סייף סקול, מיזם יחודי לחינוך נגד אלימות במרחב הוירטואלי, מסביר על הצעדים הראשונים להתגונן משיימינג:
"הרבה ילדים שחווים שיימינג מרגישים אשמים ומוצפים בתחושות ורגשות קשים. לא פעם יהיה להם קשה לפנות לעזרה מהפחד שיאשימו אותם, יכעסו עליהם או לא יבינו אותם", אומרת עדי חברוני עדי חברוני, פסיכותרפיסטית, מטפלת ביחידים וזוגות ומנחת הורים, חברה בקהילת המטפלים SOMEBUDDY. "אם זיהיתם סימני מצוקה כמו שינוי במצב הרוח, עצבנות, הסתגרות, הימנעות, שינויים בדפוסי שינה ואכילה – זה הזמן להכנס לתמונה".
"חשוב לשוחח בגובה העיניים מבלי לחפש אשמים, רק לאפשר שיתוף ופורקן רגשות. יכול להיות שהם יצטרכו קצת זמן פנוי כדי לאזור כוחות מחודשים, יכול להיות שיצטרכו לשמוע אמירות מעודדות, יכול להיות שיבקשו את שיתוף הפעולה שלכם לערב גורמים נוספים. אל תקפצו ישר עם פתרונות, תנו להם רגע זמן לנשום והקשיבו להם".
"מאוד חשוב לא להיבהל מהסיטואציה", מסבירה חברוני, "זה עלול להבהיל גם אותם עוד יותר ממה שהם מבוהלים כרגע. הם נשענים עליכם, הם צריכים אתכם יציבים ובטוחים. אם אתם לא יודעים מה לעשות – תפנו לגורמים מקצועיים לבקשת עזרה. זה מודלינג טוב להתנהגות בשעת משבר".
במקרה המדובר, אותה אם לילדה המאומתת, יצרה במיידי קשר עם מחנכת הכיתה ומנהלת בית הספר, שהתערבו באופן מיידי ושוחחו עם כל ילדי הכתה שהיו מעורבים בדבר.
המסר שמבקשות האם והבת בהצפת הנושא הוא במטרה לשים סוף לשיימינג הילדים, שלא באשמתם, נמצאו מאומתים לנגיף. "אנחנו לא רוצות שעוד ילדים יפגעו", נמסר מאם והבת.
