מצאתם זה את זו, יש קליק, אתם מבינים אחד את השני והחלטתם להביא ילד לעולם – אבל ללא זוגיות. ובכן, ברכות, ודעו לכם שאתם ממש לא לבד. תחת המטריה של הורות ללא זוגיות, שבטעות מכונה "הורות משותפת", מצטופפים זוגות הומוסקסואלים, לסביות וסטרייטים גמורים, שהמשותף להם הוא רצונם להפוך להורים – אבל ללא זוגיות בין ההורים.
"זה לא נכון להגיד הורות משותפת כי זה מושג שלקוח מעולם הגירושין. המונח הנכון הוא הסכמי הורות ללא זוגיות", מדגיש עו"ד ארתור שני ממשרד א. זיסמן שני בתל אביב, העוסק בדיני משפחה וגישור. "הדגש במושג הוא על הורות ללא זוגיות, ולא על הורות משותפת, מושג שמשתמשים בו לרוב כשעוסקים בהסדרי ראיה".
עו"ד שני מסביר כי אחת הבעיות הגדולות בתחום ההורות ללא זוגיות היא שמערכת המושגים בה משתמשים בדיון המשפטי לקוחה מעולם הגירושין, ששואב מהדין ההלכתי של הדת היהודית, וההדבקה הזאת שבין הדין המסורתי לעולם המודרני מייצרת לא פעם בעיות לא צפויות. למשל, הדין ההלכתי נחשב קובע בתחום המזונות, ולפיו עיקר הכלכלה של הקטין יהיה מושתת על האבא. וכך בכל מקרה, גם אם אמו של הקטין משתכרת יותר מהאב. המשמעות היא כפולה – ראשית, התמיכה הכלכלית בקטין בהכרח נמוכה מהפוטנציאל, ושנית – היא מייצרת בית עשיר ובית עני בתוך משפחה, בין הורים.
הבעיה הגדולה – אין הסכם
עו"ד שני מבהיר כי הבעיה הגדולה ביותר בפניה ניצבים הורים ללא זוגיות היא שלא חתמו מלכתחילה על הסכם מאושר כדין, שקיבל תוקף משפטי מבית המשפט. הוא מספר כי באחד המקרים שנתקל קבעו שני הורים שלא יהיו ביניהם תשלומי מזונות בכלל. אלא שבהמשך, תבעה האם מזונות והגבר חויב לשלם אותם, לא לפני הליך משפטי שגרם לעוגמת נפש מיותרת ולהוצאות כספיות ניכרות. כל ההליך המשפטי היה נחסך מאותם הורים אם היו עורכים הסכם מאושר כדין.
שני מספר כי בהיעדר הסכם, אנשים מורידים כל מני הסכמים מהאינטרנט, מתייעצים בחברים, משתמשים באפליקציה כלשהי, ובעיקר מנסים ליצור משהו שבסופו של דבר אינו מותאם למצבם הפרטי ולצרכיהם ואינו צופה את העתיד. "אין מי שיזהה את גורמי הסיכון. למשל, מה קורה אם נולד ילד בעל צרכים מיוחדים. בחוזים הסטנדרטים אין התייחסות לזה אלא רק לדברים המובנים מאליהם, כמו חלוקת הזמנים בין הבתים", הוא מבהיר.
בעיה נוספת שעלולה לצוץ בהיעדר הסכם נעוצה בעובדה שדיני משפחה והורות הוא התחום היחיד במשפט בו אין סופיות דיון והכרעה. וזה פתח להתנצחויות חוזרות ונשנות בין הורים: איפה ילמד הילד, האם ילך לצהרון, האם ילך לחוגים ואם כן אז לאיזה, ענייני תזונה (צמחוני, טבעוני), חיסונים, מעבר מגורים, והרשימה כמובן ארוכה. ללא הסכם שצופה את פני העתיד, עולה הסבירות להגיע לבית המשפט על עניינים פעוטים, עם כל ההשלכות הנגזרות מכך – זמן מיותר שנזרק לפח, הסלמה בין הצדדים והרבה כסף לעורכי דין.
אז מה צריך לכלול הסכם הורות ללא זוגיות?
באופן כללי, ההורים צריכים להסכים על שני מישורים עקרוניים:
- משמורת רעיונית. חינוך דתי או חילוני, ממלכתי או אחר (דמוקרטי, אנטרופוסופי, פרטי), תזונה (צמחוני, טבעוני). אם בבן זכר עסקינן, האם למול אותו. וכן הסכמה על מתן חיסונים, כשרות ונושאים בוערים מסוג זה.
- משמורת פיזית. מגורים של הילד לאורך השנים וחלוקה מותאמת ונכונה, ששומרת על זכויות הצדדים ובפרט על אלו של הילד.
סעיפים נוספים שהסכם הורות ללא זוגיות צריך להכיל:
הריון. אם יתקיים שיתוף פעולה בין הצדדים במהלך תקופת ההריון, חשוב להסדירו מראש. למשל, השתתפות בהוצאות הכרוכות בהריון, הכנות משותפות לקראת בואו של הילד (כמו הדרכת הורים), בדיקות נדרשות וכו'.
לידה. איפה ללדת, מי ישתתף בלידה, האם הורי הצדדים יוכלו להגיע.
שם הילד. מי קובע במקרה של מחלוקת?
הוצאות על כלכלת הילד. אין המדובר במזונות, מושג הלקוח מעולם הגירושין, אלא בהסכמה על הוצאות הכלכלה על הילד.
הפרדת רכוש. בניגוד לזוגות נשואים או ידועים בציבור יש להבהיר כי להורים אין קשר לרכוש הפרטי של ההורה השני.
היחס לבן או בת זוג, נוכחיים או עתידיים, של אחד מההורים. יש להבהיר את מקומם במשפחה החדשה שנוצרת, וכדאי מאד להסדיר זאת מראש בהסכם.
חיסכון כספי לילד.
נסיעות לחו"ל, של אחד מההורים עם / בלי הילד.
ויש כמובן עוד נושאים רבים אחרים, שכל אחד מהם הוא עולם בפני עצמו. ולכן חשוב ללבן אותם ולהסכים עליהם בהסכם בעל תוקף משפטי ולא להשאירם ליד המקרה – או לחסדי בית המשפט.
