הזכרונות עולים עם הריח
ריח יכול לעורר זכרונות. ניחוח של בושם מעורר פגישה נשכחת, ריחות המעדנים העולים מסיר על הכיריים מזכיר את המשפחה והמטבח של אמא / סבתא, וריח הגשם הראשון מחזיר אותנו לטיול בלתי נשכח בימי בית הספר העליזים. מחקר חדש שפורסם בכתב העת Progress in Neurobiology הראו חוקרים מאוניברסיטת נורת'ווסטרן איך האבולוציה האנושית יכולה להסביר כיצד הפך הריח למפתח אל נבכי הזכרונות.
החוקרים בחנו מערכת קשרים במוח המחברת בין האזור בקופסה האפורה האחראי על החושים, לבין ההיפוקמפוס – חלק במוח הקשור לרגשות ולזכרון. החוקרים גילו קשר חזק במיוחד בין ההיפוקמפוס לבין חיישני הריח (המערכת האולפקטורית). החוקרים סבורים כי קשר דומיננטי זה עשוי להסביר מדוע דווקא הריח, ולא חושים אחרים (ראיה, מגע, שמיעה, טעם) מעורר את הזכרון בצורה כה חריפה אצל אנשים רבים. הם טוענים כי קשר כה מובהק זה גם מצביע על אופן התפתחות המוח, וכיצד נוצרו קשרים והקשרים לאורך אלפי השנים.
"לאורך האבולוציה, הנאוקורטקס (המוח החושב) התרחב באופן משמעותי ונוצרו קשרים חדשים בתוכו וממנו", ציינה כריסטינה זלאנו, מעורכות המחקר. "חושי הראיה, השמיעה והמגע התפתחו במוח עם התרחבות הנאוקורטקס, אבל הקשר שלהם עם ההיפוקמפוס עבר דרך מתווך – קליפת המוח, הקורטקס. המחקר שלנו הראה כי חוש הריח התקשר עם ההיפוקמפוס ישירות, ללא תיווך".
לאור הקשר ההדוק בין חוש הריח לרגש ולזכרון, טוענים החוקרים כי יש קשר בין חוש הריח ואיכות החיים, וכי קיים קשר בין היעדר חוש ריח לדיכאון. עניין זה מקבל משנה תוקף בימי מחלת הקורונה, אשר שניים מן הסימפטומים שלה הוא היעדר חוש ריח – ומצב רוח מזופת במיוחד. הפגיעה בחוש הריח כתוצאה מהקורונה עלולה להימשך שבועות וחודשים, זמן רב אחרי שהגוף כבר הבריא מהמחלה.
"הקורונה עוררה עניין מחודש בחוש הריח ובמערכת האולפקטורית", סיכמה זלאנו. "המחקר שלנו אמנם לא עסק באבדן חוש הריח כתוצאה מהקורונה, אבל הוא מדגיש את חשיבות המערכת האולפקטורית בחיינו. הריח טבוע עמוק בזכרון שלנו, וריחות מקושרים חזק במיוחד לזכרונות משמעותיים שלנו ולאנשים אהובים ויקרים לנו".
