הממצא המרכזי של הדו"ח היה כי הניקוד הממוצע של המצב הנפשי הכלל עולמי אותו דירגו המשתתפים בשנת 2019 היה 90, צניחה משמעותית ביחס לציון הממוצע 66 שהתקבל מהאנשים אשר השתתפו במחקר ב-2020. הצניחה בציון הממוצע ניכרה ביתר שאת בקרב צעירים ונשים, וכן בקרב בעלי זהות מגדרית לא אחידה (טרנסג'נדר), מה שהדגיש כיצד מצב נפשי הוא בין היתר פועל יוצא של נסיבות ולא ניתן להגדירו לפי קבוצות אוכלוסין. עוד נמצא כי אחוז המשתתפים בסקר בעלי סיכון קליני עלה מ-14 אחוזים ב-2019 ל-26 אחוזים ב-2020.השפעת הקורונה על המצב הנפשי ניכרה גם ב57 אחוזים מהמשתתפים בדו"ח ציינו שחוו מצוקה חברתית, כלכלית או בריאותית. במיוחד נפגעו אלו שחוו מצוקה נפשית עוד קודם לכן, וימי הבידוד הארוכים של הקורונה החריפה את מצבם.

לפי הדו"ח, קבוצת האוכלוסייה שסבלה במיוחד היא צעירים, בגילי 18-24. שכבת גיל זו השיגה ניקוד ממוצע הנמוך ב-27 נקודות מזה של מבוגרים מגיל 65+, וככל שגיל משתתפי המחקר ירד כך צנח מצב הרווחה הנפשית. כ-44 אחוזים מקבוצת גיל זו דיווחו על דרגת סיכון נפשי "קליני", ובין התסמינים עליהם דיווחו היו מצוקה, עצבות ותחושת ערך עצמי ירודה.

מבחינה מגדרית, גברים בכל שמונה הארצות דיווחו על מצב נפשי טוב יותר משל נשים בתקופת הקורונה. החלוקה לגילאים התבטאה גם דרך החיתוך המגדרי, כשנשים צעירות סבלו יותר מגברים צעירים במהלך הבידודים וימי המחלה. ועדיין, אלו שחוו את התחושות הקשות ביותר הן הטרנסג'נדרים ובעלי זהות מינית חמקמקה: מעל למחציתם דיווחו שחוו מחשבות אובדניות ומועקה. על אף שהמחקר נערך במדינות מערביות מפותחות וחזקות שחוקקו חוקים לעיגון, הכרה ושיפור מצבם של טרנסים ולהט"בים בכלל, הנה הגיעה הקורונה והמחישה שהעבודה עדיין רבה.