טכנולוגיה

פרשת NSO: הצביעות של מדינת ישראל

משרדי NSO. עשתה את החיים של השוטרים ל"קלים"

עוד ועוד פרטים שנחשפים בחודשים האחרונים מגלים תמונה מדאיגה לגבי הצורה שבה התנהלה מדינת ישראל בכל הנוגע לחברת NSO. קל להאשים היuם את חברת הסייבר ההתקפי הישראלית, אחרי שנתפסה עם המכנסיים למטה יותר מדי פעמים, אך בפועל עושה רושם שמרבית העבירות שעשתה החברה נעשו באישור משרד הביטחון, שלא לומר מתוך האינטרסים שלו.

ולא רק משרד הביטחון נמצא בסוד העניינים. גם משרד החוץ, ובטח משרד ראש הממשלה בתקופת בנימין נתניהו, השתמשו ב-NSO כדי לקדם אינטרסים מדיניים. שורת המדינות שמואשמות כיום בשימוש בתוכנת פגסוס כדי לעקוב אחרי פעילי זכויות אדם, עיתונאים, שופטים ואפילו פוליטיקאים, הן מדינות שקיבלו את האישור לשימוש בתוכנה במקביל או מיד אחרי ביקורים מדיניים של ראשי המדינה בהן.

הדוגמא הקונקרטית האחרונה היא החשיפה כי פגסוס שימשה למעקב אחרי דיפלומטים באוגנדה. מה לעזאזל היה כל כך חשוב לישראל באפריקה שגרם למשרד הביטחון "לתת אישור" למכור את התוכנה הזדונית לשלטונות במדינה האפריקנית?

אז ככה: אוגנדה שימשה כמתווכת בכינון היחסים של ישראל עם סודן, מה שכבר שם אותה בעמדה מועדפת. תוסיפו לכך את העובדה שהשלטונות במדינה נעזרו בשירותי העיקוב של חברת וואווי הסינית, ותקבלו גם אינטרס אמריקני שנכנס לתמונה. וכך, NSO נכנסה פנימה, בעידוד משרד הביטחון, הפכה להיות גוף המעקב של הממשלה האוגנדית במקום הסינים, וכולם מרוצים. כביכול. כי דווקא האמריקנים שאישרו את כל הסיפור, כביכול, סבלו ממנו בסופו של דבר כשהפגסוס שימש כדי לעקוב אחרי דיפלומטים מארה"ב.

"אישרנו יצוא נשק שסיכן זכויות אדם"

הסיפור מאוגנדה הוא רק דוגמא אחת מיני רבות, שמדגישה עד כמה "הפיקוח" של משרד הביטחון לא באמת קיים, כי הוא לא באמת מפקח אלא יותר מפעיל. ואם למישהו עוד היה ספק לגבי זה, וחלק מהמקרים היו ניתנים להכחשה, הגיע אתמול החשיפה של אבי בראלי ב"דה מרקר", על הדברים הדי חד משמעיים שאמר בכנס סגור המפקח על היצוא במשרד הביטחון לשעבר, אלי פינקו, ונגמר תיאטרון השקרים.

"אישרנו יצוא נשק שסיכן זכויות אדם", קבע פינקו, שלפחות לא התנהג בצביעות כמו אלו שמעליו בסולם הדרגות וקרא למדינת ישראל לא להיכנע לאמריקנים ולהגן על NSO. "הם קיבלו רישיון? עבדו לפי הרישיון? אז תגנו עליהם", אמר.

פינקו נתן זווית נוספת לכל האירוע, כשטען כי לא מדובר בפרשת NSO אלא " NSA נגד NSO", והוסיף שהמעקבים בארה"ב היוו דריכה על הרגליים של הסוכנות לביטחון לאומי, שהחזיקה ביתרון הטכנולוגי הזה לבדה על אדמת ארה"ב מאז פיגועי התאומים ב-2001.

ומה ישראל צריכה לעשות עכשיו? האם להותיר את NSO מול ערימת התביעות והביקורת הבינלאומית המוצדקת על פועלה או לקחת, גם אם מאחורי הקלעים, את האחריות ולנסות למשוך אותה מהבוץ. אבל השאלה הגדולה יותר היא האם ממשלת ישראל למדה את הלקח? האם כבר היום מבוצע פיקוח נרחב יותר על היצוא הטכנולוגי הביטחוני, או שכמו בעבר הוא ממשיך להוות מתנה לשליטים תאבי כח על מנת לשפר את יחסינו בעולם?

שתף את הכתבה ב:

צרו איתנו קשר בנוגע לכתבה:

    נגישות