שחשיפה לאלימות קשה, לברוטאליות ואגרסיביות על המסך – הקטן או הגדול – מעצימה את ההתנהגויות האלה אצל ילדים ובני נוער. שהמוח לומד, העין מתרגלת והצורך לחקות גורם לזוועות מעולם הפיקציה להגיע לרחוב, לבתי הספר ולהתנהלות היומיומית של בני האדם (והצעירים שבהם בפרט).

עלייתה של סדרת הטלוויזיה הקוריאנית "משחק הדיונון" בנטפליקס, עוררה את הדיון מחדש, והמטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת – 105 – יצא בקריאה להורים למנוע מהילדים חשיפה לתכנים הבעייתיים או לכל הפחות להיות מודעים לכך ולקיים סביב הנושא שיח.

"חשיפה של ילדים לתכנים לא תואמי גיל עלולה להשפיע לרעה על התנהגותם, ליצור אצלם תפיסת עולם מעוותת ולעורר פחדים וחרדות" אומרים במטה, וקוראים להורים להקפיד על מגבלות הגיל שנקבעו לצפייה ולשימוש. "לאחרונה, רבו המקרים שבהם המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת נחשף לעובדה כי יותר ויותר צעירים ובני נוער נחשפים לתכנים קשים ומשתתפים במרחבים וירטואליים שאינם מתאימים לגילם".

הסכנה הגדולה – חיקויים ואתגרים

בהודעה להורים ציינו במטה הלאומי, כי בין הדוגמאות לתכנים בעייתיים שצורכים ילדים ניתן למצוא רשתות חברתיות דוגמת טיקטוק, שפעילים בה ילדים לפעמים כבר מגיל שמונה (על אף שגיל המינימום לפתיחת חשבון הוא 13), וכן סדרת הטלוויזיה "משחק הדיונון", שצופים בה אף ילדים בני 10, על אף שגיל המינימום לצפייה בה נקבע ל-16.

"תכנים פופולריים כ'משחק הדיונון'", אומרים מומחי המטה, "גוררים אחריהם לעיתים קרובות חיקויים ואתגרי רשת שמבוססים על אלמנטים בולטים מהסדרה, ולעיתים קרובות מדובר באלמנטים מסוכנים מאוד ואלימים שיכולים להוביל לפגיעות רציניות ולסכנה ממשית לחיי הילדות והילדים שמשתתפים באתגרים. תוכניות כאלה, שכוללות לעיתים קרובות גם ביטויים של אלימות מינית, מנרמלות התנהגות אלימה ומשרישות תפיסות מעוותות של מיניות".

אל תפחדו להגיד לילדים 'לא'

במטה הלאומי 105 שבים ומזכירים כי יש היגיון מאחורי מגבלות הגיל שנקבעו לתכנים וכי חשוב להישמע להן ולהקפיד עליהן. גם אם הילדה או הילד מתעקשים ושולפים מולנו את הטיעונים הכי ישנים בספר: "כולם כבר רואים את זה", "כל הכיתה שם" ודומיהם. זה המקום להזכיר לכולנו ש'כולם' זה לרוב חלק, ושזה תמיד מתחיל מבודדים. ושאפשר ורצוי לעצור את הסחף. כמו כן בל נשכח את היכולת שלנו, ההורים, לדבר בינינו ולגבש קואליציות מול הדרישות וכך למנוע מהילד הפרטי להיות, כטענתו, "היחיד שלא מרשים לו". בשביל זה בדיוק הומצאו קבוצות הווטסאפ.

כמו כן תמיד קיימת האפשרות (המומלצת תמיד) לקיים עם הילדים שיח. להסביר להם את החשש, לשאול את דעתם, להעלות בפניהם את הטיעונים ולתת להם לחשוב על הדברים בעצמם. "הסבירו להם – בהתאמה לגילם – מדוע זה רעיון לא טוב ומה ההשפעות הקשות שעלולות להיות לשימוש באפליקציות ולצפייה בתכנים שלא מתאימים לגילם" אומרים במטה. ואנחנו נוסיף ונאמר – תנו להם להעלות בעצמם רעיונות – למה זה רע. תופתעו כמה הם חכמים.

"תנו לילדים שלכם כלים לחשיבה ביקורתית וקבלת החלטות, כדי שיוכלו בעצמם להגיע למסקנה שסדרות כמו "משחק הדיונון" יכולות לסכן אותם, למדו אותם לשאול שאלות נוקבות ולבחון תכנים מכל הכיוונים, שוחחו איתם על האיזון בין הצורך בשייכות ("לעשות כמו שאחרים עושים") לבין הצורך במוגנות ובשמירה על ביטחונם האישי, הביעו דעה נחרצת ששוללת התנהגות אלימה מכל סוג, והסבירו את הבעייתיות בסדרות שמנרמלות אלימות ובריונות".

הכירו את עולמם של הילדים ודברו על זה

אם בכל זאת בחרתם לאפשר למתבגרי הבית לצפות ולצרוך את התכנים, עשו זאת עם התיווך שלכם. צפו יחד ודברו על זה. "בכל גיל יש חשיבות גדולה לנוכחות ההורים", אומרים אנשי המטה הלאומי, "היכרות עם מרחבי הרשת של הילדים, השגחה, הכוונה, שיח מתמשך ועוד". אל תבטלו את עיסוקיהם כשטויות. שבו לידם, התעניינו, תנו להם להסביר לכם מה מעניין אותם כל כך במשחק, בסדרה או בסרטון. תופתעו בעצמכם לגלות שלא הכל שם זבל. וכשזה כן – הרבה יותר נחמד, ומועיל, לצחוק על זה יחד.