והוא, גבר תמים, מענטש אמיתי נטול כוונות זדון כלשהן או סיבה לחשוד בו, מוצא עצמו סוחב על כתפיו את עוולות כל חלאות בני מינו לאורך ההיסטוריה. בהיותו גבר אמפתי שחושב על הזולת, הוא גם מודע למה עובר בראשה של אותה אישה, ומבין שיש פה מצב שדורש התייחסות.

אבל מה אפשר לעשות?

כל ניסיון לומר לה משהו, ולו כדי לשבור את המתח, רק יקריפ ויחמיר את המצב. גם לומר לה "היי אני לא אנס" זה לא רעיון טוב. ותכלס זה גם מה שכנראה היה אומר אנס. להמשיך לצעוד מאחוריה בשקט מרגיש כמו נצח, לנסות לעקוף אותה מפחיד, לדבר בטלפון מחשיד. מה עושים?

קצת לא נוח לכם בתהליך? בו-הו

4 שנים למהפכת מי-טו, והרבה תלונות נשמעות מפי גברים על ה"מחיר" שהם משלמים, בהיותם צד תמים במלחמה נגד מטרידים, מקריפים ועברייני מין של ממש. שיש משהו לא הוגן בעובדה שהם חשודים מראש, רק בגין היותם זכרים. אני מבינה את הטענה. זה באמת מבאס. אבל אנחנו בתקופה של שינוי, אחרי שנים ארוכות מאוד שבהן נשים סבלו מרמות שונות של דיכוי והחפצה ואך טבעי שבתהליך התיקון יהיו חריקות.

אני מבינה את המירמור של גבר שהולך ברחוב ומרגיש שהוא חשוד, על לא עוול בכפו, רק משום שאין לו שחלות. שמבחינת האישה שלפניו הוא מהווה פוטנציאל לפגיעה בלי שום קשר למי שהוא ומה שהוא, רק בגלל שהוא גבר. אבל זה המצב. זה דפוק אבל זה פשוט ככה.

עבור אישה, רוב הנשים (יש שיאמרו 'כל', אחת מאחת, אבל אני אסייג ליתר בטחון) הליכה לבד בלילה, כשגבר צועד מאחוריך, זהו מעמד מלחיץ. את בדריכות. כן, למרות שאת יודעת שרוב הגברים הם בסדר, למרות שאת יודעת שרוב הסיכויים שלא יקרה לך שום דבר, התסריט הזה שם. החשש הזה טבוע בנו. הגוף שלנו למד אותו לאורך השנים.

עידן מי-טו יצר מורכבויות בדינמיקות בין גברים לנשים ואכן – הגברים הטובים של הדורות הנוכחיים משלמים מחיר. ייקח זמן לאנושות למצוא את האיזון ואת התשובות לסוגיות לא פתורות. לבסס נורמות חברתיות חדשות שישימו את הקו הנכון והמתאים (לכולם ולכולן) בין רומנטיקה להטרדה ובין חיזור לחיזור גורלי. אגב, גם לנו הנשים לא פשוט הלימבו הזה.

כן, גברים יקרים, קצת נדפקתם, אבל ממש קצת. נכון, דווקא בדור שלכם החליטו לשנות את החוקים וללא ספק היה תענוג גדול יותר להיות גבר בשנות החמישים של המאה הקודמת. אבל בואו. אכן נדפקתם, שדווקא בימי חייכם מחצית מהאוכלוסייה, שעד לאחרונה קיבלה בהכנעה לא מעט שיט, לא מוכנה לזה יותר, אבל גם אתם, הטובים שבכם בכל אופן, ודאי מבינים שהשינוי הוא לטובה.

ואם קצת לא נוח לכם בתהליך? סו בי איט.

ולגבי השאלה ששאלה המתבגרת? הוא פשוט עובר לצד השני של הרחוב.