כלא גלבוע. הפעם השערורייה היא בכלא אחר
במהלך שירות המילואים שלי, העברתי מספר חודשים על הגדרות, המגדלים והשערים של כלא מגידו. הייתי שם אורח. מגיע לכמה שבועות, עושה את המשימות וחוזר לשגרת החיים. לא מעורב. אבל אם הי משהו שלא השתנה, היה התדריכים שהיה מעביר מפקד הכלא או קצין האג"מ שלו כשהיינו נכנסים, ובהם תמיד חוזר הנראטיב ש"האסירים הם אלה שמנהלים את המקום בפועל", ושאנחנו המילואימניקים צריכים להפריע להם כמה שפחות. "דווחו אם אתם רואים משהו חריג", נאמר לנו, "חוץ מהספירות, שיעשו מה שהם רוצים".
כלא מגידו הוא כלא צבאי. על פניו, אפילו יותר מאשר במתקנים של השב"ס, אמורה להישמר שם העליונות של הצבא על האסורים. אלא שאולי מדובר שם במקום היחידי בתחומי ישראל שבו הצבא אשכרה מפחד מהאסירים ומעדיף לתת להם לנהל אותו, כדי לשמור על שקט.
עכשיו קחו את זה לכלא גלבוע. אם המילואימניקים שמגיעים לשלושה שבועות לא יכולים לראות מגדל אחרי זה כמה חודשים טובים, תחשבו על הסוהר שעושה זאת יום יום לאורך שנים. וכל זה בזמן שהוא יודע שבפועל הוא סתם שם בשביל הבדיחה, כי האסירים בכל מקרה עושים כרצונם (כל עוד הם לא בורחים.
רק לפני שלוש שנים נחשפה פרשה מטורפת, בדיוק באותו מתקן, שהראתה שוב שהסוהרים הם אלו שעובדים עבור האסירים. באותו מקרה הודה קצין החקירות של הכלא כי שיבץ סוהרות לאגף 5 שלפי בקשתו של מנהיג האגף, מחמוד עטאללה, שלאחר מכן תקף אותן מינית. לפי החקירה, רבים בכלא ידעו על התופעה, אך התיק נגד הקצין נסגר, הוא הוחזר לתפקיד אחר בשב"ס והיחידי שהוגש נגדו כתב אישום הוא עטאללה, בעקבות תקיפה מינית. טוב, לפחות כאן הלכו על הראש.
פרשה נוספת שהביכה את השב"ס היתה פרשת המין בכלא צלמון, שבמסגרתה קיימה סוהרת יחסים עם אחד האסירים הביטחוניים. גם פרשה זאת לא באמת טופלה, ופרקליטות מחוז צפון עדיין מתחבטת בשאלה האם להאשים את הסוהרת.
אחרי זה אתם מתפלאים שנציבת השב"ס קטי פרי מתנערת מאחריות אישית, השר לביטחון פנים עומר בר לב ממלמל משהו על תפיסתם המהירה של הנמלטים ובסוף כולם יחמקו מזה כמו טפלון.
מה יקרה עכשיו?
שני השרים האחרונים לביטחון פנים – גלעד ארדן ואמיר אוחנה – הבטיחו כל אחד בתורו "לדרדר" את התנאים של האסירים הביטחוניים ולייצר שליטה. אלא שבשביל שליטה צריך כח אדם ובעיקר נכונות להתעמת כדי להיות זה שקובע את סדר היום. נדמה שהמצב היום, ולמעשה במשך עשורים, הוא בדיוק ההיפך. האסירים מעורבים בכל: מתפעול הכלא ועד לענישה. וזה עוד לפני שמדברים על אספקת האוכל הנדיבה והמגוונת, מכשירי סוני פלייסטיישן ושאר טובות הנאה שהם מקבלים כדי שלא יעשו חס וחלילה בלגאן
"לא היתה באמת אווירה של שלטון", אמר בחג סוהר לשעבר לכתבה בוואלה, "אין פיקוח על שום דבר שקורה. כל דבר הכי קטן שקורה האסירים אומרים לך תקרא למפקד הכלא או לקצין המודיעין, ולא פעם המפקדים שברו את המילה שלי – רק שיהיו מרוצים ושקטים".
ועכשיו נשאלת השאלה מה היה כל כך רע לזביידי ולחבר'ה מהג'יהאד שהם כל כך התאמצו לברוח מהפארטייה הזאת. התשובה הדי בטוחה לשאלה הזאת היא בגלל שהם יכולים. וזה לא מסובך.
