אלא שאם זה קורה בצפון, בטח אצל ערבים, זה לא באמת מזיז למישהו. למחוז צפון פשוט אין את המשאבים להילחם בתופעה הזו. וכך, בהפרש של 24 נרצח בכפר ראמה שליד כרמיאל סאהר איסמעיל, מספר 17 ברשימת תקווה חדשה של גדעון סער ויועצה של שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון. והבוקר כבר התבשרנו שבמורדות החרמון, בכפר הדרוזי עין קניה שברמת הגולן, נורו יריות אל ביתו של ראש המועצה, וואיל מוגרבי, ורכבו הוצת.

סתם עוד 24 שעות בצפון הפרוע, שבו רציחות וגביית דמי חסות סדרתית על כביש 90, הם לא אירוע חריג אלא שגרה. העיקר שאת התיק של רומן זדורוב הם סגרו תוך דקה.

אבל הלוואי והבעיה המרכזית היתה המשטרה, היא רק פועל יוצא של הזנחת הנושא לאורך עשרות שנים. הפוליטיקאים, מימין ומשמאל, יכולים להמשיך לקשקש על משילות וביטחון אזרחי עד שנת 2100, אבל כל עוד הפשע משתולל כפי שקורה בימים אלו במגזר הערבי, אין לאף אחד מהם זכות לעשות שום דבר חוץ מאשר לעשות פעולות אמיתיות ולא רק לדבר על מה צריך להיעשות.

כניסתו של עבאס מנסור לממשלה, ולפני זה המו"מ שניהל עם יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו, שמו את סוגיית האלימות במגזר הערבי על הפרק. סכומים נזרקו לאוויר, הם אפילו נמצאים בטיוטת תקציב המדינה, אך בפועל המצב רק הולך ומידרדר.

עם הקורונה נצרך לחיות עוד שנים רבות אלא אם כן תפותח פתאום תרופה יעילה. אנשים ימשיכו להיפגע ממנה או מהווריאנטים שעוד יגיעו, אבל לפחות שם נעשית עבודה כדי למצוא פתרון.

בכל מה שקשור לפשיעה במגזר הערבי בכלל ובמחוז הצפוני בפרט, לא באמת נעשה דבר. התעלמות. אפילו בכלי התקשורת מעדיפים לספור את כמות המאומתים שלא באמת רלוונטית לאף אחד חו מאשר לתדלוק ההיסטריה, בשעה שחלק מאזרחי ישראל חיים בתוך מציאות שעבור שכנים במרחק כמה עשרות קילומטרים היא אינה נתפסת. את זה לא יפתור סגר בחגים אלא רק תכנית רצינית ומשאבים.

את התקציב כבר הבטיחה הממשלה שקוראת לעצמה "ממשלת השינוי", להעביר. עכשיו רק צריך לראות האם המשטרה המושמצת תצליח לייצר סדר יום ריאלי שיתחיל לפחות לטפל בתופעה, שבטוח תישאר פה הרבה אחרי הקורונה.