במה הורשע: עבירות אינוס ואיומים

מועד ההרשעה: 10/03/2005

מה הוא עשה:

בן אברהם אנס אישה שהתגוררה איתו ועם אימו כשותפה לדירה, ושעמה ניהל בעבר מערכת יחסים.

השניים הכירו כשעבד במשרד לתיווך דירות בעת שהאישה, הצעירה ממנו ב- 20 שנה, חיפשה דירה לה ולבנה בן ה-4. הם התיידדו והתפתחה ביניהם מערכת יחסים במסגרתה אף קיימו יחסי-מין פעם אחת. לאחריה הודיעה לו שאינה מעוניינת יותר בקשר אינטימי ביניהם.

בתוך כך מצאה עצמה הצעירה נזקקת למקום מגורים, והסכימה להצעתו של בן אברהם להיכנס כדיירת, לדירה בה התגורר בשׂכירות עם אימו. היא הסכימה בתנאי שתירשם בחוזה השכירות כשותפה לשכירות, וכי תתגורר בחדר נפרד עם בנה. בן אברהם, אשר היה מאוהב בה נואשות, הסכים לתנאים. בפועל, מרגע שנכנסה לדירה נהג באובססיביות כלפיה וסירב לקבל את דחייתה. הוא החל לגלות כלפיה סימני קינאה, המשיך לנסות לחבקה ולנשקה, ומשדחתה אותו קילל אותה והתנהג באופן רכושני. בעקבות זאת, זמן קצר לאחר כניסתה לדירה, החליטה לעזוב בהקדם האפשרי, ואף הודיעה זאת לבן אברהם.

ערב אחד, כמה ימים לאחר מכן, לאחר שהשכיבה את בנה לישון, הוא קרא לה לסלון. כשהתקרבה, תפס אותה בידה, משך אותה, זרק אותה על הספה, הפשיט אותה ואנס אותה, תוך שהיא בוכה, מבקשת שיחדל ממעשיו ואומרת לו שהוא מכאיב לה. בעדותה תיארה כיצד, בתשובה לתחנוניה, חייך ואמר: "עכשיו אני אראה לך מה זה כואב, כמו שאת עשית לי שאת לא שכבת איתי הרבה זמן וגם את תראי מה זה כואב".

בימים שלאחר מכן, בעוד היא מנסה למצוא מקום מגורים אחר לה ולבנה, המשיך האיש להטריד, לאיים ולקלל אותה, עד שלילה אחד נכנס הנאשם למיטתה ולא אפשר לה להירדם כל הלילה, תוך שהוא מקלל ומאיים עליה כי לא יניח לה.

העונש שקיבל: 3 שנים מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי ופיצויים למתלוננת בסך 5,000 שקלים

מדברי השופטים:

• הרכב השופטים בראשות השופט שלי טימן והשופטות תחיה שפירא ושרה ברוש ציין בפסק הדין כי למרות הנסיבות המורכבות של האירוע, בכל מקרה "קיום יחסי-מין שלא בהסכמה, אינו עניין של מה בכך. בוודאי שאין לכנות אירוע מסוג שכזה "מקרה גבולי". גם אם היו יחסי-מין קודמים בהסכמה, על אחת כמה וכמה כשהוכח כי היה רק מקרה אחד ויחיד בעבר, שלאחריו דחתה המתלוננת את הנאשם שוב ושוב – לא הייתה כל הצדקה להתנהגותו של הנאשם".
• "הנאשם חייב היה לכבד את רצונה של המתלוננת ולשלוט במעשיו", הדגישו השופטים, "לא אהבתו העזה כלפיה, לא ניסיונותיו לרצותה במתנות, לא הסכמתו לקבלה כשותפה לדירת מגוריו וגם לא תוכניותיו החד-צדדיות להינשא לה – לא נתנו בידו כל זכוּת לכפות עליה את רצונו, לבעול אותה בניגוד לרצונה והסכמתה".
• "גם התנהגותו הטורדנית, האַלימה והמאיימת של הנאשם כלפי המתלוננת וחברהּ ישראל, משתלבים הם עם המסקנה כי המדובר באדם השבוי ברִגשותיו ויצריו, שאינו מסוגל לשלוט בעצמו".