זה הרגיש לי קצת כמו לשמוע אנשים מדברים על פיזיקה. אני לא מבין בזה כלום ובכנות, אני גם לא ממש מתעניין בזה. מה שכן, זה היה נראה לי קצת יותר מגניב מג׳ודו, כי בעוד הג׳ודוקא הממוצע מחבק את היריב שלו בחלוק רחצה גנוב מרשת מלונות ״פתאל״, לוחם או לוחמת הטקוואנדו הממוצע מציג יכולות אתלטיות מרשימות למדי שכוללות בעיטות בגבהים שונים ומרשימים וגם אגרופים חזקים. חוץ מזה הם לבושים במגנים צבעוניים וזה כבר בונוס על החלוקים הלבנים של החנונים מהג׳ודו.

הג׳ודו צבר תאוצה רצינית בארץ אחרי שיעל ארד ואורן סמדג׳ה הביאו את 2 המדליות האולימפיות הראשונות של מדינת ישראל ב-1992. מאז, דורות של ילדים עם חלומות גדולים (וביניהם גם עבדכם הנאמן ששרד 2 אימונים עד שהחליט לפרוש כי לא בא לו בטוב שילדים גינג׳ים מזיעים עליו ומקבלים על זה שבחים) הגיעו למתנ"סים בכל רחבי הארץ בניסיון להפוך למדליסט האולימפי הגדול הבא, וישראל ביססה את עצמה כמעצמת ג׳ודו. שזה מבורך, אבל בכנות, לא הייתם מעדיפים שנהיה מעצמת כדורגל? ואם לא כדורגל, כי בואו נהיה ריאליים, זה לא יקרה – אולי טאקוונדו? לפי דעתי יש לנו עתיד לא רע בזה.

בתור איש חזון החלטתי להרים את הכפפה ולהיכנס שותף במכון טאקוונדו, לפני הנהירה הגדולה של ילדי ישראל אל התחום. כמובן שאין לי עניין בלהפוך לספורטאי בעצמי, עברתי את הגיל ומעולם לא היו לי כישורים ספורטיביים יוצאי דופן. אבל בשביל לעשות מיליונים על גבם של הורים פנטזיונרים, צריך לעבוד קשה. ואני מוכן לעבוד קשה.

אל שאז הגעתי אל מכון ״טלקוואנדו״ בקריית אונו ופגשתי את טל, הבעלים של המכון ומאסטר ברמה דאן 5 (אין לי מושג מה זה אומר). הוא היה מאוד נחמד והסביר לי בפשטות את דרך הלחימה, המושגים ושיטת הניקוד. מסתבר שזה לא כזה מסובך כמו שזה נשמע. כשביקשתי שידגים עליי מהלכים לא דמיינתי שאמצא את עצמי על הרצפה. בעיקר כי אני גבוה מטל בשלושה ראשים. כמובן שהתבדיתי. את התוצאה המשעשעת אני מזמין אתכם לראות בסרטון המצורף. על המיליונים שאעשה אספר כבר בפעם אחרת.