רשות המסים \ הוצאה לפועל
אולי המטרה הכי קלה. הגופים שכל אחד מכיר חבר\ה או בן\ת משפחה שנרדף על ידם, לפעמים באכזריות, עד שנותר חסר כל על הרצפה. זכרון רע. טראומה עבור רבים מאיתנו, שרק אזכור הזרועות הממשלתית הללו מעורר בנו בחילה או חרדה. ולא שכחנו את ההנחות טייקונים, שכמעט לא משלמים מס בניגוד אלינו האזרחים הפשוטים.
אבל כרגיל, לא הכל שחור או לבן. מדובר ברשות שאם לא תעשה את עבודתה המאוד לא סימפטית, תקציב המדינה לא יתקרב לאיזון. וזה עוד לפני מלחמות העולם שהם מנהלים עם סוללות עורכי דין של מי שבאמת מנסים להעלים הכנסות. אז הם קשוחים, לא תמיד מספיק רגישים ומבינים, אבל אחרי הכל אין לנו באמת מה לעשות בלעדיהם.
- שנאת חינם שעולה ביוקר: תביעות הדיבה הכי משתלמות שהיו בישראל
- “אני לא מוכנה להיכנע לתכתיבים של הגדרות שבני אדם יצרו”
- פחות שנאת חינם? הצחקתם את פייסבוק וטוויטר
- התשעה באב של עולם הפשע: עוברי אורח שילמו בחייהם בגלל מלחמות העבריינים
- השומר אחי אנוכי? איך גורמים לאחים להפסיק לשנוא ולהתחיל לאהוב
- מה עובר על הגוף כשצמים יום שלם?
החרדים
במקומות רבים מאוד בחברה החילונית, הבוז והשנאה כלפי החרדים נמצאת במקום הראשון, והיא גם נסמכת על הרבה מאוד עובדות מוכחות. מספיק היה לראות את ההתנהגות המופקרת שלהם כקהילה בתקופת הקורונה כדי להבין רבים מהשונאים. וזה עוד לפני שדיברנו על השוד של קופת המדינה והפרודוקטיביות המאוד נמוכה של תלמידי הישיבות וחבריהם.
אלא שמדובר פה על הסדר ישן. על אנשים שבוחרים לחיות עשרה אנשים בבית קטנטן רק כדי לקיים את אורח החיים הזה. האם הם ראויים לבוז הזה או שצריך לזכור שהפרזיטים הם רק חלק מקהילה הרבה יותר גדולה ואולי גם לעשות קצת כבוד למקימי המדינה שרקחו את ההסכם הזה, מתוקף היותנו מדינה יהודית.
אגף השיקום של משרד הביטחון
הנה עוד גוף שממש לא בכלל בטוח שמדובר בשנאת חינם כלפיו. אנשי האגף עשו לא מעט כדי לזכות בשנאה שרוחש להם הציבור: ההתעמרות בפצועי צה"ל, היחס המחפיר, הדחיות והבירוקרטיה שארגנו לעשרות נכים ונפגעים אחרים מיתגו אותם כגוף הכי שנוא ומושמץ של השנה האחרונה.
אבל יש גם צד השני: מדובר בארגון שאילולי היה פועל ביעילות היו עוד רבים וטובים שסובלים מאותם עוולות שהוא עדיין מבצע כלפי חלק מהנפגעים. אז האם מדובר בשנאת חינם או בשנאה מוצדקת? האם המחדלים, שהביאו אנשים להצית את עצמם, גוברים על התפקוד התקין. יש סיבות מוצדקות לשנוא את אנשי ומנהלי האגף או שגם פה מדובר בשנאת חינם?
שרה נתניהו
כמעט מתבקש לא לחבב את אשת ראש האופוזיציה. מה שאנחנו יודעים על התנהלותה בתוספת מה שאנחנו כנראה לא יודעים, שם אותה במקום שקל מאוד לבוז לו.
ולמרות הכל. הבקבוקים, עובדות משק הבית ושאר דברים שפורסמו ב-13 שנותיה כאשת ראש הממשלה, ספגה אש כמו שלא ספגו כל קודמותיה יחד. ובסופו של יום, מדובר באישה שאולי מנסה לשווק בכח רב מידי תדמית של אישה חזקה, תורמת, אבל כולנו יודעים מה מסתתר מאחורה.
מותר לא לחבב, זה אפילו טבעי במקרים מסוימים, אבל למה לשנוא מישהי שגם כשהיא ניסתה לעשות כל מיני דברים פגעה בעיקר בעצמה? מאיפה מגיעה כזאת עוצמה של סלידה?
התקשורת
התקשורת סמולנית זועקים הביביסטים, כולם הפכו לשופרות של נתניהו בשם האיזון הלא קדוש עונים השמאלנים מנגד, ועושה רושם שעולם התקשורת הפך להיות אחד המושמצים בעשור האחרון, בחסות יאיר נתניהו ודומיו. מימין ומשמאל.
אבל האם היום, בעידן הרשתות החברתיות, כשלראש הממשלה יש מיליוני עוקבים, עדיין אפשר להאשים את התקשורת בכל הרע של העולם. וזה מעבר לעובדה שאם יש הטייה היא מבוצעת על ידי מספר קטן של אנשים שאליהם צריך להפנות את האצבע המאשימה, בהנחה כמובן שיש על מה.
אז עזבו את אותם עיתונאים, שרק חולמים למצוא משהו קצת טוב יותר, ומגיעים כל יום כדי לנות לבדר אתכם ואת עצמם. ביום שהם יהיו הבעיה הכי גדולה או הדבר שצריך לשנוא, זה יהיה סימן שממש טוב כאן.