בכך י' נישל את שאריו, שהם שתי נכדותיו, מעזבונו. ל-י' היתה בת אחת לה נולדו שתי בנות. ביתו הלכה לעולמה מספר שנים לפני מות אביה והוא בחר לא להוריש כלום לנכדות כאשר צוואתו האחרונה נערכה שלושה שבועות לפני החתונה וארבעה שבועות לפני מותו.

בצוואה כתב י' כי בחר להוריש את כל רכושו לאלמנתו, צעד שמשמעותו הוא נישול שתי נכדותיו. בתגובה אחת הנכדות הגישה התנגדות לקיום הצוואה מתוך טענה שהחתונה ועריכת הצוואה נעשו בסמוך למועד פטירתו תחת השפעה לא הוגנת של האלמנה. הנכדה טענה כי סבה היה חולה במחלה קשה וטופל בתרופות שפגעו ביכולת הקוגניטיבית ופגעו בשיקול דעתו ובכשירותו בעת רישום הצוואה. הנכדה הצביעה על צוואה של הסב מלפני 25 שנה שבמסגרתה הוריש את כל רכושו לביתו, אימה של הנכדה אך זאת נכתבה בטרם הכיר את מאמנת הכושר שתהפוך לאשתו.

האלמנה מ' נאלצה להגיב לבית המשפט וטענה כי המנוח היה צלול עד לרגע פטירתו וכראיה לכך הזכירה כי היה עצמאי, יזם את החתונה איתה ובכלל התנהל באופן עצמאי וביצע פעולות יומיומיות באופן נורמלי. היא אף הזכירה את יחסיו המורכבים עם הנכדה.

המשפט נמשך עם כל הראיות, העדויות והטיעונים משני מהצדדים, לאחריהם פסק בית המשפט לענייני משפחה כי האלמנה זכאית לכלל הירושה על פי הצוואה האחרונה עליה חתם י', אותה יש לקיים כלשונה. הוצאות המשפט בסך 11,700 ₪ הוטלו על הנכדה המתנגדת.

השופטת תמר סנונית פורר קבעה כי השתכנעה שהכנדה לא הוכיחה כי סבה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה. עו"ד בועז קראוס שייצג את האלמנה הגיב ואמר ל-YNET: "הראיות והעדויות שהצגנו בבית המשפט מלמדות מעל כל ספק שצוואתו של המנוח נערכה מרצונו החופשי, בדעת צלולה ומתוך הכרת הטוב על מערכת יחסים אוהבת ונורמטיבית שניהל עם אלמנתו במשך למעלה מעשור. פסיקת בית המשפט לקיום צוואתו האחרונה של המנוח נאמנה לעקרון החשוב של כיבוד רצון המת, כפי שזה בא לידיי ביטוי בצוואה שנערכה בפני שני עדים".