מעבדת סמים
שופט בית משפט השלום ברמלה, מנחם מזרחי, אולי ידוע כמקל על גברים שפגעו בנשותיהם, אך בכל הנוגע לסחר בסמים הוא הרבה פחות ותרן ופשרן.
השבוע הוא גזר 10 ו-15 חודשי מאסר על שני צעירים שבדירה שבבעלות אחד מהם נתפסו 35 שתילי מריחואנה, והם הורשעו ביצור סמים. אבל לא רק זה, השופט מזרחי הורה גם למכור את הדירה של אחד הנאשמים, בה גודלו הסמים, ולאחר תשלום המשכנתא לחלט מתוכם 126 אלף שקלים. עוד הורה השופטת למכור את מכוניתו של הנאשם השני ולחלט מהסכום שיתקבל 30 אלף שקלים.
שני הנאשמים הורשעו בעקבות הודאתם בכתב-אישום מתוקן המייחס להם עבירה של ייצור, הכנה והפקה של סמים. אחד הנאשמים היה הבעלים של דירת בת 4 חדרים בבאר יעקב, ובאחד החדרים של דירה זו השתמשו הנאשמים במשך ארבעה חודשים לגידול צמחי קנביס, לאחר שאבזרו את החדר לצורך כך. בפשיטה נתפסו בחדר כ-35 שתילי קנביס במשקל כולל של 28 ק"ג.
בגזר הדין התייחס השופט מזרחי לשאלת חומרת העבירה, וקבע כי לא משקל הסם שנתפס אלא כמות השתילים היא זו שלדעתו צריכה להיות הרלוונטית.
"מבלי להקל ראש ממשקל הסם או מטיבה של המעבדה המתוארת, הרי שנסיבה עיקרית שאותה יש לשקול במקרים שכאלה הינה מספר השתילים אשר גודלו ובמקרנו – 35 שתילים בלבד", כתב בהחלטתו, "אכן, משקל הסם שנתפס, הכולל בדרך כלל את המשקל ברוטו של כל הצמחים, כפי שהם נתפסים, עם שאריות האדמה אינו חזות הכל, וניתן ללמוד על היקף התופעה העבריינית, בעיקר, ממספר השתילים, שכל אחד מהם דורש תשתית גידול נפרדת, ובתוך כך ניתן לאמוד את היקף ההשקעה הכלכלית ואת רוחבה של התופעה העבריינית העומדת לדיון.
"לצורך הדוגמא, אילו הייתה ניצבת בפני מעבדת סמים מצוידת, שנתפסו בה אלפי נבטים, שמטבע הדברים אינה עולה כדי משקל רב, סבור אני כי זוהי תופעה עבריינית חמורה יותר מאשר מקרה בו נתפסו שתילים בודדים, בגירים, הנושאים מטבע הדברים משקל רב יותר. אין התשתית העבריינית הנדרשת במקרה הראשון דומה לתשתית העבריינית הנדרשת במקרה השני והדברים ברורים. עוד יש לזכור, ומבלי להקל ראש, כי שני הנאשמים הם השותפים היחידים, וכל המעבדה הוצבה בתוך חדר בודד, לפי מידותיו של אותו חדר".
המדינה ביקשה מבית המשפט לחלט את הדירה בה גודלו הסמים וכן את מכוניתו של הנאשם השני, זאת לאחר שהם הוכרזו סוחרי סמים. לפיכך, ביחס לשניהם חלה החזקה הקבועה בסעיף בחוק לפיה כל רכושם, בתנאים המפורטים שם, יראה כרכושם לצורך בקשת החילוט.
"שני תנאי הפתיח המקדמיים המאפשרים לחלט את רכושם של הנאשמים מתקיימים ואולם, אין מדובר בתנאים בלעדיים, המובילים לחילוט אוטומטי. למרות שלשון הסעיף מורה לבית המשפט לחלט את רכושם, עדיין רשאי וחייב בית-המשפט להפעיל את שיקול דעתו, ובתנאי שיפרט נימוקים מיוחדים שלא לעשות כן. להוראת החילוט בהתאם לפקודת הסמים המסוכנים שתי תכליות ברורות אשר נקבעו בפסיקת בית-המשפט העליון ואין המדובר בעונש נוסף במשמעותו הגרעינית. התכלית האחת, המרכזית, הינה הרתעתית, ומטרתה להוות תמריץ שלילי, כלכלי, לכל העוסקים בתחום הסמים, בדרך של פגיעה קשה בכיסם, אשר תוביל לכך שעיסוקם יהפוך להיות עבורם ועבור דומיהם לעיסוק בלתי כלכלי.
"התכלית השנייה, כלכלית, והיא הוצאת בלעו של גזלן מפיו", כתב השופט מזרחי שהחליט לבסוף לחלט אולם לא את כל הרכוש אלא חלקים ממנו, "מכלול השיקולים דלעיל הוביל אותי למסקנה, כי קיימת עילת חילוט ביחס לרכוש שאפשר את ביצוע העבירה, יש לנקוט במהלך חילוט אשר יגישם את תכלית ההרתעה, אך יש לנקוט ביחס לשני הנאשמים בהוראת חילוט מדתית, חלקית, אשר מביאה לידי ביטוי הן את הרשעתם בכתב-האישום, כסוחרי סמים, ומנגד את העובדה העקרונית, שמדובר ברכוש שמקורו כשר".
