ש' התחיל לאחרונה ללמוד לתואר לא באמת רלוונטי באוניברסיטה הפתוחה, כמו שצריך. אבל יש כאלה שבוחרים בפתרון הקצר, ולרוב גם המשתלם. פעם, "הפתרון" לבעיות מהסוג הזה היה תואר מאוניברסיטת לטביה או דרבי, מכון אקדמאי אמורפי אי שם מעבר לים, שסיפק לא מעט פתרונות עבור מי שרצו להתקדם בעבודה, בעיקר ממשלתית או ציבורית, כולל פוליטיקאים שקנו תארים.

אלא שהתפתחות האינטרנט והיכולת לוודא את קיומה של כל מכללת שקר כלשהו ברחבי הגלובוס, שמה את הזייפנים והנוכלים במצוקה. במשך מספר שנים לא שמענו כלל סיפורים על תארים פיקטיביים, אלא שמתחת לפני השטח מתפתחת בעת האחרונה תעשייה ענפה של זיוף תארים תוצרת כחול לבן. כן, כמה אלפי שקלים, קצת יכולת לנווט בטלגרם ולא מעט אומץ לב וחוצפה – יסדרו לכם אפילו דוקטורט!

תוסיפו לכך את העובדה שכמעט ולא קיימת בדיקה של אמיתות התארים מצד מעסיקים שמקבלים את התעודות, ותקבלו כר פורח לזיופים, שבזכותם יש כיום אלפי עובדים במקצועות ספציפיים, שמעולם לא הוכשרו לכך על פי החוק.

הזייפן מתקתק עניינים

כדי להראות עד כמה העסק קל ומופרך, בחרנו להציג את עצמנו כבחורה בסוף שנות ה-30 לחייה, שמחזיקה בתעודת תואר ראשון בכלכלה וחשבונאות אך מעוניינת לקבל הסמכה כפיזיותרפיסטית, אחרי שטופלה וטיפלה שנים באנשים במזרח הרחוק. מופרך? גם אנחנו חשבנו, אבל בארץ הפלאות של טלגרם, כמו שבטח ראיתם בכתבה שבה רכשתי אקדח, לא שואלים שאלות.

חיפוש מאוד פשוט באפליקציית המסרים הוביל אותי הישר אל הכותרת "תואר ראשון ושני, תארים למכירה ולקנייה". בכותרת המשנה שלו הבטיח "נותן  השירות" שאוכל לקבל בתוך כמה ימים תואר על שמי, במחיר טוב.

נכנסתי אל השיחה, הצגתי את עצמי כמי שרוצה לעסוק בפיזיותרפיה למרות שהתואר הראשון שלי בכלל לא מהתחום. הבהרתי שאני לא מעוניינת רק בתואר ראשון, ובתוך כמה דקות הבחור עלתה תשובה חדה וברורה: "עלות 1000 שקלים". לאחר שהוספתי כי אני מעוניינת בשני תארים, המחיר עלה ל-1,500, ובמקביל הוא והוסיף תמונות של תעודות שייצר בעבר לכאורה ופידבקים מלקוחות מרוצים.

"אתה עושה עבודה קודש", כתב אחד הלקוחות שקיבל הנדסאי מצטיין במגמת הנדסת חשמל מהמכללה האקדמית תל אביב יפו. "ידעתי שאפשר לסמוך עליך מלך", כתבה הבוגרת הטרייה בניהול משאבי אנוש מהמכללה האקדמית ספיר, שקיבלה זה עתה תואר בטלגרם. כפיים.

לבסוף הבעתי את החשש שלי מזה שיכולים לעלות עלי. "זה רשום במערכת כמו לכולם, אי אפשר לעלות עליך", הרגיע הבחור.

בגדול, לקחה לי ארוחת צהריים אחת (במחיר מעט מופקע) כדי לקבל תואר ראשון ושני בפיזיותרפיה. עכשיו דמיינו את עצמכם מגיעים לפיזיותרפיסטית כמוני, שקיבלה תעודה פיקטיבית בתוך חצי שעה, וכעת עומדת לטפל בכם.

המעסיקים לא בודקים

אחרי שראינו כמה קל להשיג את התעודה, אמרנו שאין מצב שזה עובר בראיון עבודה. אבל בשביל לבדוק את השטח יצרנו קשר עם כמה מנהלות כח אדם בארגונים פרטיים וציבוריים, כדי לשאול האם נערכת איזושהי בדיקה לגבי התארים עליהם מדווחים המועמדים לעבודה. התשובות של רובן הפתיעו מאוד.

החברה הראשונה אליה פניתי הייתה 'נת"ע – נתיבי תחבורה עירוניים',  החברה הממשלתית המופקדת על תכנון וביצוע של המערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב.

"לא נתקלנו במועמדים כאלה", נמסר מהחברה לאחר בדיקה פנימית, "במידה והיינו נתקלים – היינו פונים למוסד האקדמי לצורך בדיקה". כלומר, הם ממתינים שקודם תקרה תקלה ואז הם יבדקו מה גרם לה לקרות. זו שיטת עבודה שהופכת את החיים של הזייפנים לגן עדן.

סיפור דומה קרה לי עם מספר חברות פרטיות, אליהן פניתי לאחר שפרסמו מודעות דרושים להנדסאים.

"זה לא קשור אלינו, אנחנו רק חברת השמה, למה שנבדוק תעודות?", שאלה אותי הנציגה באקט של חוסר מודעות כבד. "זה לא אחד התפקידים של חברת השמה?", ניסיתי לברר, אבל הבחורה נותרה בשלה. "זה לא התפקיד שלנו. אם אשמע על משהו אצור איתך קשר", אמרה וניתקה.

הצדיקים היחידים שאנחנו מצאנו באגף הזה הם אנשי לשכת עורכי הדין, שבשיחת טלפון אישרו כי נבדקים האישורים וגיליון הציונים של כל מי שניגשים לבחינות הלשכה.

זה כמובן לא הפריע לזייפן להציע לנו גם תואר במשפטים.

באקדמיה לא מאמינים

ומה לגבי המוסדות האקדמיים שאת התארים שלהם מזייף הנוכל? שם אף אחד לא מכיר את התופעה, והתגובות נעו בין חוסר אמונה להלם אמיתי.

במכללת ספיר לדוגמא, לאחר שנדהמו מעצם השאלה, ביררו והבהירו לנו כי מעולם לא נעשתה אליהם פנייה מצד חברה כלשהי כדי לברר אם תואר מסוים הושג אצלם או שהוא פקטיבי. תשובות דומות של חוסר מודעות טוטאלית לתופעה קיבלנו גם מהאקדמית תל אביב יפו.

טוב, זה כנראה המצב כשכמעט כל המעסיקים במשק לא טורחים כלל לבדוק את אמיתות המסמכים שמגיש להם מועמד לעבודה.