אולם ככל שחולף הזמן נחשף גם צד אחר של תנועת בלאק לייבס מאטר, והולכים ומתגברים גם סימני השאלה סביב מטרות הארגון וגם קולות הביקורת הנשמעים עליו. לא כל הביקורות מגיעות מצד גורמים פוליטיים יריבים אלא גם מצד פעילים שעזבו את הארגון וחושפים את פרצופו האמיתי.

רשאד טרנר היה ממקימי תנועת BLM המקומית בסנט פול מינסוטה בשנת 2015, ובשנה וחצי האחרונות היה גורם מעורב בארגון הגג של בלאק לייבס מאטר, תפקיד ממנו התפטר אחרי שהגיע למסקנה כי הדאגה לחיי שחורים, לילדי שחורים ולמשפחות שחורים נמצאת בתחתית סולם העדיפויות של בלאק לייבס מאטר.

"הייתי אינסיידר בבלאק לייבס מאטר ולמדתי את האמת המכוערת על הארגון", הודה טרנר בסרטון שהופץ לאחרונה, "כשהקמתי את תנועת בלאק לייבס מאטר בזמנו בסנט פול האמנתי שהארגון עמד מאחורי מה שהשם שהוא מייצג, שחיי שחורים באמת נחשבים. אולם אחרי שנה שהייתי בתוך הארגון למדתי שבקושי איכפת להם משיקום משפחות שחורות ועוד פחות איכפת להם משיפור האיכות של ספרי לימוד בעייתיים בבתי הספר, מה שחוסם את הדרך לחינוך טוב יותר לילדים שחורים. אני עדיין עובד למען שיפור חיי שחורים וגישה לחינוך מצוין".

טרנר, בן 36 יליד מינאפוליס (העיר בה מת ג'ורג' פלויד), גודל בידי סבו וסבתו אחרי שאביו נורה למוות כשהיה בן שנתיים ואימו לא היתה מסוגלת לטפל בו. כיום טרנר, בעל תואר מאסטר בחינוך, משמש כנשיא ומזכ"ל של ארגון ההורים במינסוטה ופועל לדבריו בסיוע להורים להעביר את ילדיהם מבתי ספר כושלים לבתי ספר מוצלחים.

המבקרים ההולכים ומתרבים של BLM מזכירים שמדובר בתנועת שמאל רדיקלית שפועלת לריסוק התא המשפחתי ברמת המיקרו ולפירוק החברה ברמת המאקרו. מייסדי התנועה הם נאו-מרקסיסטים מושבעים, ועדיין הביקורת המהותית היא שתנועת בלאק לייבס מאטר מתסיסה מלחמת גזע כי זה משרת אותה. המבקרים טוענים שלא רק שבלאק לייבס מאטר לא עושה דבר לשיפור חיי ורווחת שחורים אלא שכלל לא איכפת לארגון מחיי שחורים שנרצחים בידי שחורים אחרים בכמויות ברחבי ערי ארה"ב אלא רק במקרים הנדירים ששחורים נפגעים בידי שוטר לבן. במהלך השנה האחרונה לא פחות מעשרה ארגונים מקומיים של BLM מתחו ביקורות על התנהלות הארגון הראשי וטענו לחוסר אחריות וחוסר שקיפות בפעילותה.
*
גם האימהות זועמות

לפני שבוע אימהות שחורות האשימו את פעילי בלאק לייבס מאטר שהם עושים רווחים גדולים על גב ילדיהן המתים. אחת ממייסדות ובכירות ארגון העל של בלאק לייבס מאטר היא פטריס קאלורס שמעידה על עצמה כמרקסיסטית ואף קראה לפני שש שנים לשים קץ ל'פרויקט האימפריאליסטי של מדינת ישראל', יצא במסע רכישות נדל"ן בעלות 3.2 מיליון דולר, כולל אחוזה יוקרתית שהיא רכשה לאחרונה בשווי 1.4 מיליון דולר בשכונת מאליבו בלוס אנג'לס, ומיד לאחר הפרסום הזה קאלורס הודיעה שהיא מתפטרת מתפקידה בארגון.

האימהות גינו את קאלורס. סמאריה רייס, שבנה בן ה-12 נורה למוות ב-2014 בזמן ששיחק עם אקדח צעצוע, אמרה ל'ניו יורק פוסט': "היא לא הולכת לשום מקום. זה הכל הצגה. היא רק מודיעה שהיא עוזבת כדי להוריד מכל הלחץ שיש עליה". לטענתה של רייס, מסגרת מאמציה לפתוח מחדש חקירה פדרלית על מות בנה, היא ניסתה להגיע אל קאלורס וחוץ מלהחליף כמה מיילים איתה במהלך השנים, קאלורס אפילו לא טרחה להיפגש איתה פעם אחת. "הם עושים רווח מהדם של מתינו האהובים והם אפילו לא ידברו איתנו", אמרה רייס.

ליסה סימפסון, שבנה נהרג על ידי שוטרים בלוס אנג'לס ב-2016, טוענת שלא קיבלה כסף למרות התחייבות של רגון בלאק לייבס מאטר בלוס אנג'לס לייס להעניק לה 5,000 דולר להלוויית בנה. סימפסון האשימה: "בלאק לייבס מאטר מגייסים כסף בשמם של הבנים המתים שלנו ולא נותנים לנו כלום בתמורה. הגיע הזמן שקאלורס תגלה אחריות. כל שהיא יכולה זה רק לקחת את הכסף וללכת". קאלורס טוענת שאלה שתוקפים אותה ואת דמותה הם אנשי ימין שעושים זאת מסיבות פוליטיות.

רייס וסימפסון אינן היחידות. גם טאמיקה פאלמר, אימה של בראונה טיילור, שמותה עלה לכותרות בשנה שעברה אחרי ששוטרים פשטו על ביתה בלואיוויל, קנטאקי, אמרה ש-BLM אכזבה אותה. פאלמר העלתה באמצע אפריל לפני פחות מחודשיים, פוסט בפייסבוק שטוען שהיא סבורה שפעילי בלאק לייבס מאטר הם הונאה, אולם יא מיהרה למחוק את הפוסט הזה.

עם כל הכבוד ל'מאבק לצדק חברתי', לכולם כבר מזמן ידוע של-BLM יש אג'נדה פוליטית נרחבת. באתר הרשמי של הארגון נכתב בזמנו שמטרות בלאק לייבס מאטר הן להילחם למען חופש, שחרור וצדק' וכי אלה יכולים להיות מושגים כי קר הפרעה למבנה הגרעיני של המשפחה בחברה המערבית. ההכרזה הזו נמחקה מהאתר, כנראה לאחר שבארגון הבינו שזה פוגע בפופולאריות שלו.

ועדיין למרות הניסיונות לטשטש עקבות יכלנו להבחין במהלך הסבב האחרון במבצע שומר חומות, כיצד למשל BLM הפכו לתומכים מובילים של המאבק הפלסטיני נגד ישראל כשקולם בלט מאוד. הרבה בזכות בלאק לייבס מאטר, סלבריטיס וכוכבי רוק ופופ הרגישו בנוח לתמוך במאבק הפלסטיני אבל אולי חשוב מכך – הפופולריות של התנועה סייעה להטות את הסיקור החדשותי במערכות התקשורת הגדולות בארה"ב שמאלה לצד הפלסטיני ולנראטיב השקרי שהוא מציג (אפרטהייד ושאר ירקות).

השאלה היא מה עוד צריך לקרות כדי שתדמיתו של הארגון שנתפס כלוחם למען צדק תתחיל להיסדק ממש. התשובה היא תקשורת פחות מגויסת ויותר ביקורתית.