״בחלק גדול מהמקרים, בתי המשפט הציבו רף הרבה יותר מידי גבוה למשפטים חוזרים. מנגד, כאשר מתעורר חשש שמדובר בהרשעת שווא, אכן יש מקום לבחון את עצמנו שוב", אמר ספיר באופן כללי, ואז עבר להתמקד בתיק עצמו.

״שני דברים מאוד מטרידים אותי בתיק הזה", הסביר, "׳תזת המחלץ האלמוני׳ שאין לה תימוכין, כי חקרו את כולם, ולא ראו מישהו שעשה מסלול כזה, והתזה הזו קיבלה ערעור מאוד משמעותי בהליך הבקשה למשפט חוזר כשהובהר שטביעת הנעל הזו הוטבעה בסמוך לרצח ולכן זה לא יכול להיות מחלץ".

"הדבר השני שמטריד אותי", הוסיף ספיר, "זו חוות הדעת של יצחק אילן ז״ל, אדם עם ניסיון עשיר בחקירות שב״כ, שיש להם מומחיות להבדיל בין הודאת אמת להודאת שווא, והוא מנתח שורה של דברים שהם אינדיקציות בעיניו לכך שמדובר בהודאת שווא. אני חושב ששני הדברים האלה יחד מעורר ספק סביר באשמתו".

על הסנגוריה הציבורית, שבראשה עמד, אמר ד"ר ספיר: ״95% מלקוחותינו הם עניים מרודים, ברמה של נזקקות לסעד. מי שייכנס לאולם המעצרים של בית המשפט יראה אנשים בשולי החברה, אנשים עם התמכרויות אנשים עם מחלות נפש וגוף. אם אנחנו מייצגים 100 אלף מקרים בשנה אז המקרים הספציפיים זה בבחינת אדם נשך כלב. האינטרס שלי ושל הסניגוריה הציבורית זה שכולם יהיו מיוצגים. אני שמח מאוד שיהיה ייצוג פרטי, ואנחנו לא רוצים לחזור למצב שבו לא היה ייצוג לנאשם".

גם על עבודת המשטרה, ובעיקר על הצורה שבה עובד מערך התביעות, העביר ספיר ביקורת מעודנת. ״כמות המעצרים במדינת ישראל מאוד גדולה, ויש עשרות מעצרים שלא מדווחים במדינה דמוקרטית, ומבקר המדינה התייחס לנושא וממשלת ישראל קיבלה החלטה בנושא – אין מקום לתביעה משטרתית. יש רשות חוקרת, יש רשות תובעת, ויש הפרדה ביניהן".