הכל החל כזכור בדצמבר האחרון, כשלמשטרה הוגשה תלונה ע"י מדריך בעמותה לפגועי נפש בגין איומים ברצח. בשל כך, בשעת לילה מאוחרת, הגיעו שני שוטרים לכתובת שמסר המדריך, ושם פגשו בחרדי לא צעיר המתגורר במקום וששמו זהה לשם שנמסר בתלונה. השוטרים עצרו את האדם, אך לטענתם בשל החשש למהומה במקום, הובילו אותו לתחנה, כשהוא יחף. סה"כ הגיוני: אתה לא רוצה לעורר רעש בבניין, אז אתה לוקח קשיש לוקה בנפשו יחף אל התחנה.

עם הגעתם לתחנה התבררה הטעות בזיהוי, והמתלונן שוחרר לביתו. ככה זה במשטרה. אל התחנה ניקח אותך, לםפעמים גם באזיקים, אבל גם אם גררנו אותך יחף, את הדרך חזרה הביתה תעשה בעצמך, למרות שהטעות היא שלנו.

בהמשך, בעקבות דיווחים על היעלמותו, פתחה המשטרה בחיפושים, ורק 15 שעות לאחר תחילת האירוע הוא נמצא בשטח פתוח, סמוך ל'גבעת המטוס' בירושלים, כשהוא מוטל על הארץ, זוג נעליים לצדו, והוא סובל מהיפותרמיה.

לאחר חקירה מקיפה ויסודית – שכללה, בין היתר, חקירה באזהרה של החשודים, וכן מפגש עם המתלונן ושיח עם בני משפחתו – הגיעה מח"ש למסקנה כי יש לגנוז את התיק במישור פלילי ולהעביר את התיק לבחינת מחלקת משמעת במשטרה, כדי שייבדקו היבטים שונים שעלו בחקירה בנוגע להתנהלות השוטרים באירוע זה.

גורמים עמם שוחחנו ידעו לספר כי הסיבה לסגירת התיק היא כי שהמשפחה לא מסרה גרסה משלה לאירוע ולכן במח"ש לא יכלו להמשיך לברר את התלונה.

אלא שכאן השאלה שחייבת להישאל האם במח"ש יודעים לטפל בכלל במקרים של אוכלוסיות קצה ומתמודדי נפש? או שקודם כל עדיף שידעו איך לטפל בתיקים ברורים ועובדות על רשלנות שכמעט גרמו למותו של אדם ועומדות נגד עיניהם. אחרי זה נדבר על עניינים אחרים.