משפטי

החיילים התרשלו והרגו נערה, ביהמ"ש זיכה את המדינה מתביעת נזיקין

חיילים, אילוסטרציה

לפעמים מלחמה היא לא בהכרח דבר רע. בטח אם אתה חייל שמתנהל ברשלנות, והורג באכזריות תוך ביצוע וידוא הריגה ילדה תמימה בת 14. הסייג המשפטי אודות אחריות המדינה בגין "פעולה מלחמתית", הוא זה שהציל את מדינת ישראל הפעם, ומנע ממשפחתה של הנערה פיצויים.

שופט בית משפט המחוזי בירושלים, שלמה פרידלנדר, היה זה שדחה את תביעת נזיקין בגין מותה של נערה מירי חיילי צה"ל בשנת 2004 על יד מוצב גירית שבגזרת רפיח בחבל עזה. למרות דחיית התביעה בגין פעולה מלחמתית, השופט קבע כי הכוח נהג בניגוד להוראות הפתיחה באש, לדיני הרשלנות ולמשפט הבין-לאומי ההומניטרי.

על פי התביעה, הנערה הגיעה לקרבת המוצב לאחר שתעתה בדרכה לבית הספר, כשהיא נושאת על גבה ילקוט עם ספרים בלבד. בעקבות תחילת הירי לעברה שמטה את הילקוט והחלה לנוס מאזור המוצב לעבר אזור מגוריה. החיילים המשיכו לירות על המנוחה; וגם לאחר שנפגעה ונפלה – החיילים לא החישו לה טיפול רפואי, אלא המשיכו לירות עליה. מפקד הפלוגה, סרן ר', אף הסתער לעברה וביצע בה "ווידוא הריגה".

לטענת התובעים, לא היה יסוד לחשד כי המנוחה הייתה מעורבת בפעילות חבלנית עוינת ואפילו אם נבע הירי בתחילתו מחשש אמיתי של החיילים מן הסיכון הגלום בנוכחותה בקרבת המוצב – הרי שגם מצב דברים זה נגרם עקב רשלנות החיילים בעמדת התצפית, אשר לא הבחינו בה בעודה רחוקה מן המוצב.

בנוסף נטען כי לו הבחין התצפיתן מבעוד מועד במנוחה – היו חיילי המוצב, מן הסתם, מניסים אותה בצעקות או ביריות אזהרה, מבלי לפגוע בה ובוודאי מבלי להרגה. התביעה טענה לרשלנות המדינה בשל היעדר גידור, שילוט וחישוף המזהירים עוברי אורח תמימים מלחדור ל"אזור הביטחוני המיוחד" שסביב המוצבים.

בית המשפט דחה את התביעה בגלל הסייג לאחריות המדינה בנזיקין בגין "פעולה מלחמתית", אולם קבע כאמור שהכוח נהג בניגוד להוראות הפתיחה באש, לדיני הרשלנות ולמשפט הבין-לאומי ההומניטרי.

"חיילי התצפית לא זיהו את המנוחה מבעוד מועד, בעודה מתקדמת לתוך האזור הביטחוני המיוחד, אך רחוקה דיה מן המוצב, משום שלא היו מרוכזים במשימתם", כתב השופט פרידלנדר בהחלטתו. "לו זיהו אותה במועד, היו מניסים אותה בקריאות או בירי אזהרה. על ידי כך הם היו מנטרלים את הסיכון, מבלי לחוש צורך "לנטרל" את המנוחה".

גם על שיקול הדעת של הלוחמים בעת התקרית העביר השופט ביקורת קשה. "עם תחילת הירי לעבר המנוחה, ובטרם נפגעה – היא שמטה את התיק שנשאה והחלה לנוס על נפשה ולהתרחק מן המוצב. היא נחזתה שלא לשאת נשק, ולא היו סימנים מחשידים לאפשרות שהיא נושאת על גופה חגורת נפץ. החיילים היו, באותה שעה, ממוגנים בתוך המוצב. בנסיבות אלה, הירי המסיבי של החיילים על המנוחה, ו"ווידוא ההריגה" שביצע בה המ"פ, חרגו מן האמצעים המידתיים שהיה מותר לחיילים לנקוט, בין לפי הוראות הפתיחה באש, בין לפי דיני הסבירות הנזיקיים והמנהליים, ובין לפי המשפט הבין-לאומי ההומניטרי".

חרף דחייתה של תביעת הנזיקין הנדונה, מחמת הסייג לאחריות המדינה בגין "פעולה מלחמתית", השופט פרידלנדר קבע כי אין מקום לפסוק הוצאות משפט לטובת המדינה.

שתף את הכתבה ב:

צרו איתנו קשר בנוגע לכתבה:

    נגישות