הרבה מהלכים שנעשו בחודש האחרון גרמו לתסיסה ויצרו, או העצימו, חיכוחים בין יהודים לערבים, בתוך שטחי ישראל ומחוצה לה. חסימת המדרגות בשער שכם – אזור פופולארי בימי הרמאדן, הפרובוקציות שעורר בן-גביר בשכונת שייח ג'ראח הטעונה מלכתחילה – עם הדוכן שהקים במקום ("הלשכה הפרלמנטרית" WTF), חסימת עשרות אוטובוסים של מתפללים ערבים-ישראלים בדרכם לירושלים, סיכול הבחירות הפלסטיניות על ידי מניעתן במזרח ירושלים ועוד. כולן החלטות שלקח מישהו, לא משהו שקרה מעצמו, לא מזג אוויר.
קפיצה קדימה בעלילה וישראל בוערת. מאות טילים לעבר חצי מדינה, עימותים בין אוכלוסיות של יהודים וערבים שלא נראו כמותם, אלימות שיוצאת משליטה בערים מעורבות ובכבישי הדרום.
וכל זה קורה במקרה, בדיוק בנקודת הזמן, שבה מנסה לקום פה ממשלה שמאחדת בתוכה חלקים שונים בעם. ממשלה שמנסה לרקום, בעדינות, שיתוף פעולה בין שמאל לימין, בין יהודים לערבים, בין מדינת תל אביב לציונות הדתית, במטרה להוציא את המדינה מהבוץ אליה נקלעה – במשבר הקורונה וגרורותיו, אחרי שנים של השחתת מערכות, אחרי שנים של שיסוי וליבוי שנאה.
במקרה, בדיוק עכשיו, עולות הלהבות, ומחממות את הנקודות הכי רגישות של כל הצדדים.
האם אנחנו באמת מאמינים שהכל צירוף מקרים קוסמי?
לטור המלא, ובתוכו גם נקודות אור ותקווה, צפו בסרטון.