כללי

הציור השבועי לילד: עזרו לנו למצוא את ההסברה הישראלית

כיצד נתניהו, שאין במזרח התיכון אף פוליטיקאי שיודע לעמוד מול מצלמה כמוהו, לא התייצב בשעות הערב, אחרי סיום ישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני, כדי למסור הצהרה לציבור הישראלי ולתקשורת הזרה?

החמאס זיהה בתקופה האחרונה חולשה גדולה של ישראל – לא רק ברמת הפלונטר הפוליטי שמונע הקמת ממשלה והסכסוכים הפנימיים שיש בעמנו, לא רק מימשל אמריקאי רופס וחסר דרך שלא נותן לישראל גיבוי אוטומטי ותמיכה חמה; אלא גם בזירה המרכזית ואולי החשובה ביותר – זירת ההסברה והקרב על הנראטיב.

אנחנו יכולים לספר לעצמנו תירוצים – 'עם לבדד ישכון', 'העולם כולו נגדנו', 'אנטשימיות' ושאר ירקות. אכן, נקודת הפתיחה של ישראל מציבה אותה בנחיתות אדירה – כשני מיליארד מוסלמים חיים בעולם מול כ-15 מיליון יהודים, וכידוע לנו מתמונת המצב הקבועה באו"ם מרבית מדינות העולם אינן בצד של ישראל בסכסוך. ואכן גם טעם להיתמם – יש לנו מספיק ניסיון בעימותים צבאיים וגם בלעדיהם כדי לדעת שגם עם זרוע ההסברה הכי טובה ומתוקתקת, היינו חוטפים חזק מהתקשורת הזרה, העולם הערבי ושאר אנשים וגופים שתומכים בפלסטינים בעיניים עצומות.

דווקא נוכח תנאי הפתיחה הקשים האל, המשמעות ברורה – ישראל חייבת זרוע הסברה מתפקדת שתעבוד בצורה מסודרת. נכון, יש לנו 'חיילים דיגיטליים' שמייצגים את הצד הישראלי ברשתות החברתיות אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהתנהלות הממשלה, המדינה ונציגיה הפגינו כישלון קולוסאלי בשבועות האחרונים ובמיוחד ביממות האחרונות. מדובר במחדל ההסברה הישראלי מהגדולים שידענו. ועם כל הכבוד לצרות של ממשלת מעבר פריטטית, מה שקורה בתחום ההסברה גובל בהפקרות.

אבל רגע לפני שנתמקד בהסברה של ישראל בעולם, תשאלו את עצמכם בכנות מה וכמה מאזרחי ישראל יודעים ומבינים על המתרחש בירושלים בתקופה האחרונה ועל זרעי המתיחות שהובילו להסלמה שבמסגרתה גם רבים מערביי ישראל זועמים על המדינה.

ישנם שני מחנות גדולים בציבור הישראלי – אחד בטוח שמדובר בחימום זירה מתוכנן מצד החמאס בעיתוי רגיש והאחר סבור שראש הממשלה נתניהו מרוויח מההסלמה ודחף לפרובוקציות, ואם זה לא מספיק אז בתוך הימין יש מאבקים פנימיים וגם בתוך השמאל גם אין תמימות דעים. כשהעם כה מפולג זה לא פלא שישראל כושלת בהעברת מסרים לתקשורת העולמית. כשהתמונה לא הכי ברורה עבורנו, היא רק נעשית ברורה הרבה יותר עבור אויבינו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו היה עסוק בתקופה האחרונה בכינוס מסיבות עיתונאים מבוהלות שנועדו לסכל הקמת ממשלה בלעדיו ולפני כן בתקופת הקורונה דאג לתת הצהרות לתקשורת אבל דווקא בסוגיה הנפיצה של ההסלמה בירושלים קולו בקושי נשמע. עם כל הכבוד לנאומו אמש בגבעת התחמושת לרגל יום ירושלים, וגם לפעולות שננקטו בממשלה בניסיונות להרגיע את הרוחות, נתניהו היה חייב להבהיר בתקופה האחרונה עד כמה המצב רגיש, מהי עמדתה של ישראל, כיצד היא מנסה למנוע הסלמה ועוד שאלות בוערות.

שיא השיאים הגיע אתמול בערב – אחרי שהיו מהומות גדולות בירושלים והחמאס שיגר לראשונה מזה 7 שנים טילים לעבר ירושלים ועוד מאות טילים לעבר הדרום. כיצד נתניהו, שאין במזרח התיכון אף פוליטיקאי שיודע לעמוד מול מצלמה כמוהו, לא התייצב בשעות הערב, אחרי סיום ישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני, כדי למסור הצהרה לציבור הישראלי ולתקשורת הזרה?

ובכלל מה קרה למערך ההסברה הלאומי של ישראל שהוקם ב-2007? כיצד מתפקד מטה ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה? עד כמה שיר כהן, הדוברת של ראש הממשלה, מספיקה גם לבצע את תפקידה כראש מערך ההסברה הלאומי בפועל? עוד כמה זמן גבי אשכנזי שכבר מזמן ברח מהפוליטיקה, ישמש כשר חוץ ומדוע במשרד החוץ יש יותר דממה מבאקווריום בשעה שהתותחים יורים?
מערך ההסברה הלאומי של ישראל הוקם בעקבות דו"ח מבקר המדינה ועם הזמן יישום המסקנות הלך והתמסמס. ראוי שהמבקר הנוכחי מתניהו אנגלמן ייכנס לעובי הקורה ויחקור את תחום ההסברה הישראלית מפני שזה בלתי מתקבל על הדעת שבזמן עימות, נדמה שאין ארגון ואין תיאום בין הזרועות השונות שאמונות על ההסברה, ובהן גם דובר צה"ל והמשרד לנושאים אסטרטגיים. וברשת מצבה ותדמיתה של ישראל בכלל נמצא בשפל. ישראל דרך נקודת המבט של התקשורת העולמית, נראית חיוורת ונשמעת מגומגמת.

לא פלא אפוא שהתמונה שהצטיירה בתקופה האחרונה אצל רבים בעולם היא שישראל בעיקר עסוקה בהגבלת גישת המוסלמים להר הבית ופוגעת בחופש הפולחן שלהם בעת הכי קדושה עבורם בשנה. אפשר רק להצטער על כך שישראל נתפסת אפילו יותר מבעימותים קודמים בתור כובשת, מדכאת, מתסיסה וששה לעימות. אירועים כמו מצעד הדגלים או 'הניסיון לייהד את שייח ג'ראח' מספקים ארסנל לתומכי הפלסטינים אבל בעיקר בולט בהיעדרו קו הסברה אחיד, ברור, קוהרנטי.

שתף את הכתבה ב:

צרו איתנו קשר בנוגע לכתבה:

    נגישות