פרקליטות מחוז ירושלים הגישה כתב אישום חמור נגד בעל עסק מוכר בעיר בשל עבירות על פקודת מס הכנסה. בכתב האישום נטען שבמהלך העשור 2000-2010 הוא לא הוציא חשבוניות מס, לא דיווח על הכנסותיו ושילם לעובדים במזומן במקום להוציא תלושי שכר כנדרש על פי חוק. בכתב האישום נקבו בסכומים גבוהים של העלמות מס, לפחות 3.3 מיליון דולר, בנוסף לסכומים שאינם ידועים.

מיד אחרי שנפתחה החקירה בעניינו המואשם ניסה להסדיר את ענייניו מול הרשויות במישור הפלילי והאזרחי, ואף הגיע עימן להסכם, שקיבל את אישורה של הפרקליטות, ולפיו הוא ישלם 2.2 מיליון ₪. שני ילדיו של בעל העסק אף מכרו את דירותיהם כדי לגייס את הסכום הזה. מה עשתה פרקליטות ירושלים במקביל לאישור ההסכם? טענה שההסכם רלוונטי "רק למישור האזרחי ולא למישור הפלילי". בעל העסק עלול היה להישלח עדיין לשנת מאסר דרך הליך פלילי, כשמקביל נדרש לשלם את תשלום המס במלוא, לפי סעיף 3 בטיוטת ההסכם.

השופט דב פולוק כתב בפסק הדין: "עד מהרה הוברר שמבחינת המדינה יש לקרוא את ההסכם הסופי כאילו הוא אינו חל במישור הפלילי… במקרה דנן השמטת סעיף 3 של הטיוטה מההסכם הסופי היוותה מעשה הטעיה וחוסר תום לב של המדינה כדי לגרום לחתימה על ההסכם ותשלום הסכום". השופט פולוק הוסיף: "המדינה לא רק שלא הכירה בפסול במעשיהם אלא אף טענו בפניי שעל בית המשפט לסמוך את ידו על ההסכם כראשית הודאה. אדרבא, האשימו את הצד השני שלא הבינו את 'המשחק', את ההטעיה ואת חוסר תום הלב. יש לדחות על הסף כל הטענות".

השופט חתם במילות ביקורת חריפות על התנהלות הפרקליטות: "על המדינה להתנהג ביושר, בתום לב ובהגינות כלפי אזרחי… התרשמות בית המשפט היא שהשינוי בנוסח נ עשה על ידי המדינה כדי לגרום  תוך הטעיה וחוסר תום לב לצד השני לשלם למדינה סכום של 2.2 מיליון שקל… התנהלות המדינה במקרה הזה מהווה פגיעה ממשית בצדק".