הובר טען כי מאז שעלה לישראל, הוא לא עזב אותה, למעט נסיעות ושהות בחוץ לארץ, וממשיך לראות בה מרכז חייו. עוד טען כי הוא שוהה בישראל ימים רבים, בכל ימי הזיכרון, הפרטי, הכללי וזה של חיל ההנדסה בו שירת בנו שנפל בעת מילוי תפקידו. כמו כן הוא שוהה בישראל במהלך החגים ובימים נוספים.

התובע הקים מועדון שחמט לזכר בנו שנפל. הוא תורם מידי חודש כ-1,500 שקלים למועדון זה ושוהה בו לעיתים קרובות כאשר הוא נמצא בישראל. עוד טען כי הוא לא עובד בהונגריה ובבעלותו חשבון בנק בישראל; הוא משתמש בכרטיס אשראי ישראלי, יש בבעלותו טלפון נייד עם חשבון ישראלי בחברת פרטנר. כמו כן בבעלותו פוליסת ביטוח חיים בישראל וכן מנוי במפעל הפיס. עוד הוסיף כי יש לו זיקות רבות לישראל, בה התגורר מרבית חייו, וכי הוא לא שינה את מרכז חייו עתה.

העובדה כי לאחר גיל פרישה הוא מרבה להסתובב בעולם אין בה כדי לשנות את מרכז חייו. בבחינת התושבות ציין הובר, כי יש לתת את הדעת לסגנון החיים המשתנה ולאופי המשתנה של התושבות בהתאם לגיל המבוטח. כמו כן, הפסיקה נוטה להגמיש את מבחן התושבות כאשר מדובר במבוטח בגיל פרישה.

בביטוח הלאומי, הכחישו את טענות הובר וטענו כי החלטתו ניתנה כדין. לטענתם במהלך חמש השנים שקדמו להחלטתו זו שהה התובע מרבית זמנו בחוץ לארץ. במסגרת שאלון תושבות שהגיש הובר לביטוח לאומי, הוא הודיע על כוונתו לחזור לארץ בחודש מרץ 2019 .בפועל התובע שב לארץ ביום 6.3.2019 ויצא ממנה כעבור שלושה שבועות ושוב חזר אליה ביום 21.4.2019 וכעבור מספר שבועות יצא ממנה וכך יצא ונכנס הלוך ושוב. למעשה בשנת 2019 שהה בארץ רק 26 אחוזים מהזמן. בנסיבות אלו, טען הביטוח הלאומי כי מרכז חייו של התובע אינו בישראל וכי התובע לא הוכיח אחרת. עוד טענו בביטוח הלאומי כי התביעה הוגשה לאחר המועד הקבוע בדין ועל כן התיישנה.

השופטת אירית הרמל, שכאמור קיבלה את התביעה, כתבה בהחלטתה כי בהיבט האובייקטיבי מירב זיקות התובע הן לישראל ועוד נכתב כי גרסתו אודות מגוריהם בישראל של שני ילדיו שנולדו בארץ, נכדותיו ובני משפחה נוספים שלו אמינה על בית הדין.

"בנו נפל בעת מילוי תפקידו, נטמן בבית העלמין הצבאי ברחובות. התובע הקים מפעל ההנצחה לזכרו, מועדון שחמט ותרומת התובע לפעילות המועדון מידי חודש. אנו מקבלים גרסת התובע כי הוא מתגורר בדירה בישראל, אותה הוא שוכר תמורת דמי שכירות ומשלם הוצאות אחזקתה וכן הוצאות טלפון נייח וטלפון נייד. אנו מקבלים גרסתו באשר לניהול חשבון בנק בישראל ומתרשמים כי התובע מנהל פעילות שוטפת בחשבון זה. באשר לשיעור שהייתו בארץ. עסקינן בתובע בגיל מעל 70 שנים, שחי מפנסיה וקצבת אזרח ותיק לפחות עד חודש אוקטובר 2019, ילדיו גדולים, בת זוגו מתגוררת ועובדת בהונגריה ובשהייתו שם היא מטפלת בו יפה והוא מרגיש שם כמו בשוויץ. הצורך, אפוא, של התובע בגילו בזוגיות, בטיפול של בת זוג ובשהייה במקום רגוע ונעים מובן והוא כשלעצמו אינו מהווה סיבה מוצדקת לשלילת תשובתו בתקופה הרלוונטית. מה עוד, שדווקא ההקפדה של התובע לחזור לעיתים קרובות לישראל, כדי לשהות בה, להיות בקרב היקרים לו, לבקר את קבר בנו שנפל, מחזקת את טענתו כי מרכז חייו נותר בישראל.

"לכך יש להוסיף את עדותו כי הוא מחכה שבת זוגו תסיים לעבוד בהונגריה כדי שיוכלו לחיות יותר בישראל, מה שמעיד שבהיבט הסובייקטיבי התובע רואה את מרכז חייו בישראל. בנסיבות אלו אנו קובעים כי לא היתה הצדקה לשלילת תושבות התובע בישראל בתקופה הרלוונטית".