הפגנת מחאה בכיכר הבימה. יוצאים להפסקה
סופשבוע ראשון אחרי הבחירות והמפגינים נגד ראש הממשלה נתניהו והשחיתות השלטונית לוקחים הפסקה.
אחרי 40 שבועות של פעילות אינטנסיבית, מדי שבוע, בכל רחבי הארץ, על גשרים, בכיכרות וכמובן בבלפור, מול מעון ראש הממשלה, מחכים אנשי המחאות השונות לתוצאות הסופיות של הבחירות ולוקחים פאוזה קצרה לצורך היערכות לקראת המשך הדרך. הנרטיב המוביל בקבוצות הפעילים היא שבכל מקרה הבחירות אינן נקודת סוף בשום צורה, ושמדובר במאבק ארוך על דמותה של המדינה, לא משנה מה תהינה התוצאות הסופיות.
"המחאה יצאה למלחמה על הדמוקרטיה והמדינה", אומרת שקמה שוורצמן, ממייסדות ומובילות מחאת הדגלים השחורים, "האופן שבו היא תבוא לידי ביטוי תלויה במה שיקרה. ברור שנתניהו הוא המכשול המרכזי ולכן המחאה התרכזה בו אבל גם אם המכשול הזה יוסר, והוא עדיין לא הוסר, יש כאן תהליכי עומק שצריך לתקן. תהליכים של הרס הדמוקרטיה, הרס שומרי הסף באלמנטים של חקיקה מאסיבית, ריכוז סמכויות בלתי מתקבל על הדעות.
"לדעתי האישית יש מי שדוחף את הדברים", מוסיפה שוורצמן, "חוגים שמרניים קיצוניים כדוגמת פורום קהלת, שהצליחו לקדם את האידיאולוגיות שלהם. הקונסטלציה הפוליטית אפשרה לאידיאולוגיות האלה לתפוס אחיזה ונתניהו מאפשר את זה בגלל הצרכים המשפטיים שלו. לכן, כאמור המחאה התרכזה בו, אבל זה לא נגמר.
"כשיצאנו לדרך לפני שנה היו לנו 3 דרישות", מוסיפה שוורצמן, "לקיים בחירות לתפקיד יו"ר כנסת, להקים את ועדות הכנסת ולהפיח רוח חיים ברשות המחוקקת ולחוקק תיקון לחוק יסוד הממשלה שמבטיח שבעתיד נאשם בפלילים לא יוכל להיבחר לראשות הממשלה. אני מזכירה את ההקשר – היינו אחרי בחירות שלישיות, בלי כנסת מתפקדת כבר תקופה ארוכה, עם יושב ראש כנסת (יולי אדלשטיין) שמסרב לפסיקת בג"צ ועם ממשלה שלמעשה פועלת בלי שקיבלה את אמון הציבור. במצב של התפוררות הרעיון של הפרדת רשויות. במובן הזה אנחנו בעצם בדיוק באותה נקודה והדרישות האלה עומדות בעינן".
"עם זאת", מדגישה שוורצמן, "חשוב לציין שהמצב היום בכל זאת מאוד שונה. נכנס פה שחקן חדש ומשמעותי לזירה – הציבור הדמוקרטי – והשיח כולו השתנה. כל השיח, בתקשורת ובכלל, הוא על השינוי שיצרה המחאה ועל ההשפעה שלה בכל הרבדים".
לגבי המשך המחאות אומרת שוורצמן שכרגע לא מתוכנן שום דבר, אבל לדבריה הכל יכול להשתנות בכל רגע.
פירוקו (הזמני?) של מאהל המחאה בבלפור
מוקדם יותר השבוע, פורק מאהל המחאה, שהוקם מול מעון ראש הממשלה בירושלים לפני כתשעה חודשים. המאהל היווה בית שני במשך חודשים ארוכים לוותיקי המוחים, בהם תא"ל במיל' אמיר השכל, מי שמעצרו בחודש יוני שעבר היווה רגע מכונן במחאה נגד ראש הממשלה. הפירוק לווה ברגשות מעורבים והיו מי שסברו שייתכן ויהיה צורך להקים את המאהל מחדש.
"אנו מפרקים היום את אוהל המחאה", כתב השכל, "ונושאים את בשורת טיהור מעון ראש ממשלת ישראל מטומאת השחיתות השלטונית. מרחבי הארץ, מהצמתים, הכיכרות, מהגשרים… ניצתה אש המחאה נגד השיטה שהפכה לערך – 'הביביזם'".
באשר להמשך הפעילות אמר השכל לזצ, כי אינו סבור שנכון להתייחס לעתיד המחאה לפני שיודעים את התוצאות הסופיות של הבחירות.
המחאה הניעה תהליך שיימשך
בקרב פעילי המחאה, נפוצה התחושה שההפגנות יצרו שינוי של ממש בישראל. גם אם את פירותיו ייקח זמן עד שנקטוף. "המחאה הניעה תהליך שיימשך", אומרת נורית ולק דגן, ממובילות מחאת הדגלים השחורים בתל אביב, "מאות אנשים נכנסו לעשייה פוליטית שלא תיפסק כאן. המחאה יצרה נחשול של תודעה דמוקרטית שאי אפשר להמעיט בערכו. זה תת קרקעי ואולי בלתי נראה אבל השינוי יגיע מהצעירים, שיתבגרו ויבשילו עם אותם הערכים שהמחאה נטעה בהם. גם באופן אישי" הוסיפה ולק-דגן, "אני יכולה לומר שאני לא אותו אדם שהייתי לפני המחאה ואני מתכוונת למנף את זה הלאה".
"תוצאות הבחירות המסתמנות – גם אם ישתנו, ואפילו אם נתניהו יהיה זה שירכיב את הממשלה בסופו של דבר – מרמזות על שינוי מהותי, שמותר וצריך לזקוף אותו לזכות המחאה האדירה שפקדה את ישראל בשנה האחרונה". אומר אורן שדה, פעיל בהפגנות. "הנוכחות המסיבית של מפגינים בבלפור, בגשרים ובצמתים תרמה בכמה דרכים: ראשית, היא הראתה לתומכי המחאה – וגם למתנגדיה – שלא מדובר בקומץ סהרורים ממעמקי השמאל המתייפף, אלא בציבור גדול, נחוש ועיקש שלא מוכן לוותר על העקרונות שלו. שנית, המסר הזה והציבור שעומד מאחוריו, שראוי לקרוא לו בשמו – אלקטורט, נקלט גם אצל פוליטיקאים דוגמת אלי אבידר, גדעון סער ואולי אפילו נפתלי בנט, ותרם לתמונת המנדטים שאנחנו רואים היום.
"הנקודה האחרונה, שבטווח הארוך היא אולי החשובה ביותר" מוסיף שדה, "היא שלראשונה מזה שנים רבות, אולי מאז רצח רבין, התקיימה בישראל פעילות פוליטית אזרחית משמעותית. את הפעילות הזו, ובעיקר את התוצאה שלה, ראה, שמע והרגיש הדור הצעיר ואין לי ספק שמהפירות של התהליך הזה – מעורבות, נחישות, מחויבות ותחושה אדירה של יכולת להשפיע על העתיד – נהנה כולנו בעתיד".
