הנהלים של העירייה כוללים הגבלות שונות – הגבלה מחמירה של מחאות בסמוך למוקדי השלטון ביחס למקומות אחרים ברחבי העיר, קביעה קטגורית שאינה מאפשרת מחאה רציפה במרבית רחבי העיר, הבחנה בין הצבת אוהל מחאה לבין סככת מחאה, והטלת מגבלות הזמנים (בהיתר הכללי ובהיתרים הפרטניים).

בחוות הדעת מתח מנדלבליט ביקורת גם על העובדה שכבר בשנת 2017 הגיש עמדה מפורטת שבה נטענו אותן טענות כלפי נהלי העירייה, אך הנוהל לא תוקן והכשלים המהותיים בו נשארו כשהיו. לטענתו, חרף שיח עם הייעוץ המשפטי של העירייה, הנוהל הקיים לא תוקן.

מנדלבליט חזר על עיקרי טענותיו בהליך הקודם, כמו גם על עיקרי חוות דעת שהוגשה בשנת 2012 על ידי היועץ המשפטי דאז יהודה ויינשטיין, בהליך שנגע למדיניות עיריית תל אביב בעניין הקמת אוהלי מחאה, והדגים כיצד הם משליכים על המחאות הנוכחיות בירושלים.

לגבי המחאה בבלפור קבע היועץ כי במקום המניעה המוחלטת על קיומה של מחאה רציפה, באמצעות אוהל או סככה, יש לבחון אפשרות למחאה הכוללת לינה, במידת הצורך תחת סייגים – כמו הגבלת זמן וקביעת הוראות שימנעו מפגע תנועתי או תברואתי. ובכך לאזן בין הזכויות של תושבי האזור ואינטרסים ציבוריים אחרים.

תגובת עיריית ירושלים לדברים תפורסם כשתתקבל.