לאחר שבית המשפט הכיר בצוואה והוציא צו קיום צוואה, פנה בא כוחו של קורול, עו"ד יצחק מירילאשוילי, לתנובה בבקשה להציג בפניו את גמר החשבון עם גולדרייר ז"ל וכן את פירוט הכספים המגיעים למנוח בגין תקופת העבודה בחברה.

בתגובה העבירה המחלקה המשפטית של תנובה פירוט מסוים, אך במקביל הודיעה כי אין לקורול זכויות על הכספים שנצברו, ומוערכים בכ-700 אלף שקלים, כשהיא מסתמכת על סעיף בחוק פיצויי הפיטורין מ-1963 שעל פיו לא מוגדר קורול כ"שאר בשר" של המנוח.

עו"ד מירילאשוילי לא נשבר והביא לעו"ד של תנובה פסיקה של בית המשפט העליון שמגדירה את היורש על פי הצוואה כשאר בשר במקרה שאין אחד כזה בפועל. את המחלקה המשפטית של ענקית החלב, כמו שאתם בטח משערים, זה לא ממש הרשים וקורול נדחה בשנית.

פניות של מירילאשוילי לקרנות הפנסיה לטובת שחרור הכספים אמנם נענו באדיבות, אך גם בדחייה בירוקרטית בעקבות המחסור בטופס 161 ומכתב שחרור לקופות, שאותם אמורה לספק תנובה, שמחזיקה ביחד עם המנוח בקופות. תנובה, כאמור, מסרבת להפיק אותו.

בצר לו, פנו קורול ועורך דינו למפלט האחרון, ובתחילת ינואר הוגשה לבית המשפט האזורי לעבודה בתל אביב תביעה ובה בקשה למתן פסק דין הצהרתי כי קורול הוא הזכאי למלוא הכספים שנצברו במהלך 28 שנות העבודה של דודו בתנובה.

בנוסף, מבקש קורול להורות לתנובה למסור לו את טופס 161 ומכתב שחרור לקופות, שאותם היא מסרבת להפיק, ולחברות מיטב ד"ש, פסגות, רעות וקרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות למסור לידיו את הכספים שהופקדו על ידי גולדרייר ז"ל.

אבל מעבר העוול שנעשה פה לאזרח הקטן, השאלה המעניינת היא מה עומד מאחורי סירובה של תנובה למסור את הכספים. איזה היגיון מלבד היתפסות על סעיף משפטי עתיק שכבר נסתר? הרי גם אם מדובר בסכום יותר גדול, הוא זניח לעומת המחזור היומי שלה. וגם אם תנצח את התביעה, מה תעשה החברה עם כמה מאות אלפי השקלים הללו שיכולים לשנות את חייו של בחור צעיר, שירש אותם על פי חוק.

גם כשנתבקשו להגיב על הדברים, בחרו בתנובה למסור בצורה לקונית כי "מר אילן קורול הגיש תביעה לסעד הצהרתי נגד קרנות הפנסיה ותנובה והדבר יידון בבית המשפט״.