מי שהחליטו מהם הקריטריונים לתשלום פיצויים לא מכרו כנראה אוכל מימיהם
העיתונות אוהבת לעשות סיכומי שנה בחודש דצמבר, אז יש לי בקשה מכם עיתונאים: אל תסכמו את ענף המסעדות, כי אין מה לסכם, ותכף גם לא יישאר ענף לדבר עליו.
המסעדנים לא "בסדר גמור בסך הכול" כמו שטען שר הבריאות יולי אדלשטיין לפני כמה ימים. אם היה לי שקל על כל לקוח שניסה להזמין מקום דווקא לשישי בשעה שמונה בערב וכשגילה כי אין מקום סינן לעצמו ולחבריו ״תראו איזה מליאנים המסעדנים!", הייתי כבר באמת מיליונרית. גם היום, בימי קורונה, עוברי אורח מסתכלים על תור של שליחי וולט בכניסה למסעדה ומסננים לעצמם "על מה המסעדנים מתלוננים? איזה משבר ואיזה נעלים?", אבל למעט פריחת המשלוחים, פלסטר שעוזר לממשלה להרגיש קצת פחות אשמה, המסעדות מדממות למוות – ופלסטרים אינם יעילים נגד דימום.
הביקוש למסעדות ביום הכי מבוקש בשבוע כמו תור שליחי הוולט אינם מעידים באופן כלשהו על פרנסת המסעדנים. בואו נדבר על העובדות:
1. המשלוחים עוזרים לחברות כמו וולט ותן ביס לפרוח, ולכמה טבחים וספקי ציוד אריזה להתפרנס, אבל הם בעיקר יוצרים מצג שווא של פרנסה למסעדנים. מי שהיו חזקים במשלוחים לפני הקורונה (המבורגרים, פיצות, אסייתי) התחזקו בימי המגפה. בעבור 70 אחוזים מהמסעדנים, המשלוחים אינם רלוונטיים כפרנסה ואינם מייצרים מספיק רווח כדי לממן את שכר הדירה של העסק.
2. מסעדן לא יכול לא-לשלם שכר דירה. אם המסעדן לא משלם שכר דירה, הוא מיד יאבד את העסק, ביחד עם כל ההשקעה שלו. מסעדנים לא מושקעים בכישרון שלהם – הם מושקעים בקירות. שף יכול לקחת את כישרון הבישול שלו ללוקיישן אחר, אבל שף הוא לא בהכרח מסעדן. רוב ההשקעה במסעדות היא בתשתיות ובציוד שמתאים רק למקום אחד ואי אפשר להעביר אותו למקום אחר.
3. מי שהחליטו מהם הקריטריונים לתשלום פיצויים לא מכרו כנראה אוכל מימיהם. הפיצויים ניבנו לפי היגיון של חנות נעליים: יש פחות עבודה, אז תחזיקו פחות עובדים ותרוויחו פחות. מסעדה לא קונה חומרי גלם ומוכרת אותם כמו שהם פלוס עמלה: היא מייצרת אוכל. אם מה שבישלנו לא נמכר, הוא לא יחזור למדף כמו זוג נעליים שננסה למכור גם מחר – הוא יילך לפח.
אנחנו המסעדנים יודעים שאין כוונה לפתוח אותנו לפני מרץ. בממשלה פוחדים להגיד את זה ומושכים זמן, אבל מה חשבתם? שלא נשים לב?
לא אכנס לשאלה האם יש היגיון בריאותי בהחלטות הממשלה, כמו למשל ההחלטה שבטוח לשבת לאכול על ספסל מלוכלך ובצפיפות בכיכר אבל על הכיסאות הנקיים והמרווחים של המסעדות בחוץ זה אסור ומסוכן. אז עוזבת את החלטות הממשלה: בואו תהיו כנים. החלטתם לסגור את ענף המסעדות לחצי שנה? תקנו את מנגנון הפיצויים.
נוסחת הפיצויים של הממשלה לוקחת בחשבון המון פרמטרים, אבל מתעלמת מהנתון המעניין היחיד. כמה הוצאות קבועות יש לעסק שההכנסות לא מכסות אותן או בעברית: כמה העסק מפסיד כל חודש. אם המענק לא מכסה את ההפסד שנגרם כי הגבלתם או סגרתם – מישהו צריך לכסות אותו. יש מתנדבים?
ועוד סוד שכולם יודעים חוץ ממקבלי ההחלטות: שכר דירה משלמים בתחילת כל חודש. הפיצוי יגיע במינימום 70 יום אחרי, וגם זה אם הכול עבר חלק. מכירים את הביטוי "כמו כוסות רוח למת"? זה התיאור הכי מדויק לפיצויים שהם מעט מעט מדי ומאוד מאוחר מדי.
לא צריך להיות גאון בשביל לדעת את כל מה שכתבתי כאן. תנו לנו לשבת חצי שעה עם מי שמקבלים את ההחלטות והם יבינו הכול. לא צריך גם עוד תקציב לזה – שיטת חלוקת הפיצויים כל כך "מוצלחת" שחמישים אחוזים מהתקציב עדיין שוכבים חסרי שימוש.
כל שנדרש הוא החלטה שענף המסעדות שהעסיק רבבות עובדים ישרוד. כשהם יחליטו, תהיה דרך לעשות זאת.
הכותבת היא ראש מטה המאבק של איגוד המסעדות, והבעלים של פיקוק ומיניבר
