שמחתי על ההצעה והגעתי עם שותפיי המהממים לפרויקט המוזיקלי. נערכה עבורנו במה והותקנה הגברה ראויה. בשעה 21:30 ניתן האות והחלה הופעת ההפגנה.

הקהל הכיר כל מילה בשירים, שרנו יחד, הידיים הונפו. כאשר החל השיר "ניסו גואטה" אבוקות ורודות הודלקו, השמחה פרצה וכיכר פריז עפה באוויר. זו הייתה חוויה תרבותית ופוליטית מרגשת במידה שאין לה שיעור.

במקום מתוקן, הופעה מוזיקלית כחלק מהפגנה נגד המשטר נתפסת כאירוע חיובי, כזה שמלמד על חוסנו הדמוקרטי של השלטון בכל הנוגע למימוש חופש ביטוי פוליטי. אך אנחנו חיים במקום שבו הניגון על מיתרי חופש הביטוי הפוליטי מזויף. מזויף מאוד.

יום למחרת ההופעה המרגשת צלצל הטלפון. "שלום ברק, מדבר אורן, מהיחידה לחקירת פשעים בירושלים, אתה צריך להגיע לחקירה מחר". הנה זה שוב מגיע, אמרתי לעצמי, האובססיביות של המשטרה סביב כל מילה שיוצאת לי מהפה או מהמקלדת.

הגעתי לחקירה ביום רביעי בבוקר. ביחידה לחקירת פשעים קיבל אותי החוקר באדיבות, והחל מסע בירור וליבון בן 4 שעות בשאלות הרות גורל אודות ביצוע השיר "רכז מידע" במהלך ההפגנה בבלפור – אבל זה לא התחיל שם. המדינה פועלת במשך זמן רב כדי להגדיר את השיר "רכז מידע" כבלתי חוקי לביצוע ולהפצה. למה? כאן צריך שיעור היסטוריה קצר.

וואיי וואיי, איזה קליפ יא ראבי pic.twitter.com/JWHyQFl7zY

— Barak cohen – ברק כהן (@barak1cohen) December 14, 2020

בשנת 2011 התחלתי בפעילות פוליטית – באקטיביזם. פעילות שטח שכוללת מחאות והפגנות. פעילות אשר יצרה מגע ביני לבין שורת רכזי מודיעין שפעלו באותם הימים, ביניהם אחד – אלון חמדני.

הגיעו אלי ידיעות רבות אודות התנהגות פסולה ובלתי חוקית של רכזי המודיעין וכן של חמדני. בקשר לאחרון אף חוויתי הגשת תלונה בדויה. בשקר טען שפגשתי אותו במקום כלשהו וקיללתי אותו. דבר שלא היה ולא נברא. בדיה מוחלטת. בדיקת פוליגרף שביצעתי תמכה בטענתי.

בשנים 2013-2014, הפכתי לדמות די מעיקה עבור השלטון, הן משום התכנים הפוליטיים שהעליתי והן משום מודל המאבק שיישמתי. הפעולה הישירה כלפי מקבלי ההחלטות התבררה כמודל מאבק אפקטיבי.

במסגרת זאת פרסמתי שורת ביטויים ביקורתיים כלפי אלון חמדני. הוא בתורו הגיש תלונות רבות. בשנת 2015 הוגש נגדי כתב אישום בגין העלבתו. המדינה כללה את שורת הביטויים הביקורתיים שפרסמתי כלפיו.

אחד מן הביטויים שהוכנס לכתב האישום היא שיר בשם "רכז מידע" שיצרתי בשנת 2013. שם הדמות המרכזית בשיר "חמדני". פזמון השיר : "חמדני שוטר זוטר, רכז מידע למען המשטר".

• חצי שנה למחאה – כרוניקה של אזרחות טובה
• מחאה של עשירים | חיים הר־זהב
• ככה כן בונים מחאה | ליאת ברטוב שדה

במהלך המשפט ביקשתי מהשופטת דנה אמיר שתעיין בכל אחד מבין הביטויים ותבחן האם מדובר בעבירה. לטענתי, בחינה של כל ביטוי ביקורתי שפרסמתי לא מהווה עבירה. השופטת עקפה את בקשתי ולמעשה נמנעה מבחינת כל ביטוי בפני עצמו. כך לא בחנה ולא קבעה שהשיר "רכז מידע" כשלעצמו מהווה עבירה. ההיפך מכך, היא קבעה שאם בוחנים כל ביטוי בפני עצמו ולבדו, אפשר שאין עבירה כלל.

אז למה הורשעתי בכלל? כי השופטת דנה אמיר החליטה שמבחינתה עצם העובדה שהייתה שורת פרסומים, היא זאת שמצדיקה הרשעה – בחינת הביטויים כמכלול ולא בחינת כל ביטוי בפני עצמו. במלים אחרות, כמות הביטויים שפרסמתי כלפי חמדני מצדיקה הרשעה, מבלי צורך לבחון כל פרסום. לדעתי היא שגתה.

כיום המשטרה והפרקליטות מבקשים לגזור מסקנה הפוכה בדיוק. משום שישנה הרשעה שכוללת גם את השיר, אז אסור לבצע אותו – אף על פי שמעולם לא נבחן ולא נקבע שעצם ביצועו מהווה עבירה.

יותר מכך, חמדני תבע אותי בהליך אזרחי, ספציפית על השיר "רכז מידע". תביעה על סך 3 מיליון שקלים, לא פחות. אותי ושורת כלי תקשורת שפרסמו את השיר. השופט דחה את התביעה כלפי כלי התקשורת. השופט דחה 95% מהתביעה כלפי. השופט קבע שחמדני לא הוכיח כל נזק ואף טען דברים שאינם אמת. השופט קבע שמלבד שורה וחצי השיר כלל לא עולה כדי לשון הרע. יחד עם זאת קבע פיצוי על סך 150 אלף שקלים. על כך הגשתי ערעור.

בשנתיים האחרונות נחקרתי שוב ושוב על כך שהופעתי בפסטיבלים ובאירועים שונים עם השיר "רכז מידע". עתה מבקשת המדינה להניח את הסוגייה בפני בית המשפט. הפרקליטות מאיימת בהגשת כתב אישום על עצם ביצוע השיר.

לא רק שאני חולק על טענת הפרקליטות, הם גם יפסידו במלחמה הזאת. הפעם, בניגוד להליך הקודם יוכח כי היצירה המוזיקלית היא חלק מחופש ביטוי פוליטי. כאשר הגשתי ערעור על פסק הדין כתב ההרכב כי אילו הביקורת על השוטר אלון חמדני הייתה חלק מחופש ביטוי פוליטי הם היו רואים שאני מבקר עוד גורמים. לא רק שוטר זוטר. נדמה לי שאצליח להראות שהשתתפתי במאבק נגד עוד מספר גורמים, חלק בכירים קצת יותר מאותו חמדני.

יותר מכך, במשפט כזה, אם יתנהל, יעלו ויבואו כל מושאי שירי המחאה השונים. זאת כדי להוכיח שהיצירה חמדני היא אכן פרט ביצירה פוליטית רחבה. נזמן את המעורבים בפרשת אפי נוה עם החומרים שאני מחזיק. נזמן את הבנקאים שבהם נאבקתי, כולל רקפת שמככבת בשיר "רקפת". נזמן את נוני מוזס, נתניהו ואחרים בכדי להוכיח שהיצירה "הלו נוני" נכתבה בקונטקסט פוליטי. נזמן גם את השוטר וכיום הנאשם ניסו גואטה, על כך שתקף מפגינים בכיכר פריז, ואשר עליו נכתב השיר "ניסו גואטה".

הפרקליטות גם לא מבינה ש-2020 אינה 2015. איני מאוים מאישום בגין ביצוע שיר מחאה. המכבש שהמדינה העבירה אותי חישל את כוחותיי הנפשיים לעמוד מול המכבשון הקטן הזה. הם גם יפסידו משפטית וגם יובסו ציבורית.

אבל העיקר אינו בפעולת האכיפה הצורמת והמזויפת כלפי ברמה האישית. במהלך החקירה נשאלתי האם איני נותן את הדעת על כך שדבריי בפני הקהל במהלך ההופעה מתסיסים. הוא התכוון לשאול האם אני מבין שאנחנו בחקירה בגלל ההשפעה שיש לתוכן שאני מביא בדרכים שונות, בכתיבה, בשירה, בסרטונים ובמאבקים.

אכן, אני מודע מאוד לכך שאלה משפיעים. בדיוק מהסיבה הזאת התחלתי בפעילות פוליטית. בדיוק מהסיבה הזאת אמשיך בה ללא מורא.

בעזרת השכינה הברוכה, על הדיכוי השלטוני – אתגבר.